כוחו של התת מודע/ ד"ר ג'וזף מרפי - סיכום ספר

7 ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד / סטיבן קובי.

בספרו, על שבעת ההרגלים, מחלק הסופר סטיבן קובי את ההרגלים לשתי קטגוריות עיקריות:

הרגלים אישיים
ניצחון פרטי- פראקטיביות, צפה את הסוף מראש, קבע לך סדרי עדופויות.

הרגלים חברתיים
ניצחון ציבורי – אני מנצח/ אתה מנצח, בקש להבין תחילה ואח"כ להיות מובן, חפש דרך לסינרגיה.

כמו באימון, כך גם בספר, מציין המחבר כי השינוי צריך להתבצע ראשית מבפנים ורק אח"כ להשפיע על קשרינו החברתיים. רק כאשר נשנה את הרגלינו האישיים שאינם משרתים אותנו להרגלים החדשים, נצליח להתפתח, לחזק את ביטחוננו העצמי ונהיה מסוגלים להשפיע ולשנות את הרגלינו החברתיים. הבטחות האדם לעצמו וקיומן (אינטגרטי), קודם להבטחה לזולת.

בלא ההרגלים של הניצחון הפרטי, האדם נותר תלותי ורק כאשר הוא משיג הרגלים אלה, הוא מקבל עצמאות המאפשרת לו להגיע גם לניצחון ציבורי ונוצרת חברה בעלת תלות הדדית.
קיומו של ההרגל השביעי, תלוי בקיומם של ששת ההרגלים הראשונים ועניינו שיפור היכולות האישיות לטובת הכלל והפרט.

מהות האימון הוא שינוי בהרגלים שלנו. קבלה והטמעה של כלים להבנת הסיבות לשימוש בהרגלים שאינם משרתים, הגעה להבנה ורצון פנימי לשנות ולשנות. סטיבן קובי, מציין 7 הרגלים קריטיים לטובת בניית חיים טובים ומאושרים יותר. לטענת קובי, אם נדע לשפר או לשנות את ההרגלים הללו, נמצא את הפוטנציאל הגלום בנו כאנשים בצורה הרבה יותר טובה.

באימון בכלל ובאימון המתמקד בפסיכולוגיה חיובית בפרט, כדי לשנות הרגלים עלינו להבין מה הם הגורמים התוקעים אותנו הנעוצים בעבר, איתור מטרות לעתיד ובחירה של פעולות אותם יש לנקוט היום כדי להגיע למטרות הללו מחר. כדי שנצליח להשפיע על חיינו ועל סביבתנו, על השינוי לנבוע ראשית מבפנים ורק לאחר שנעלה את רמת הביטחון העצמי שלנו, נוכל להשפיע חיצונית על סביבתינו ועל חיינו.
עפ"י קובי, ההרגל הינו מקום בו נפגשים הידע, הכישורים והמאוויים:

ניצחון פרטי

הרגל מספר 1 – פרואקטיביות

אנשים פרואקטיביים מתנהגים בבחירה חופשית. ההתנהגות שלהם מבוססת ערכים אישיים ואינה תוצאה של רגשות או מאוויים רגעיים. לעומתם, אנשים ריאקטיביים, מושפעים מאוד מהתניות ומגיבים לסביבה.
האדם הפרואקטיבי מונע מערכיו שנבחרו בקפידה, בעל ביטחון עצמי גבוה, לא נפגע בקלות כיוון שיודע מה היא דרכו לטוב ולרע.

עפ"י קובי (עמוד 80) " לא מה שקורה לנו פוגע בנו. תגובתנו למה שקורה לנו היא הפוגעת בנו." פרואקטיביות מדברת על נטילת יוזמה בחיים. להיות מוביל והתמקדות בפתרון ולא בבעיה.

קובי מחלק את מכלול הנושאים המעסיקים אותנו לשתי קטגוריות:
מעגל הדאגה ומעגל ההשפעה.

מעגל הדאגה – נושאים/ דברים, עליהם אין לנו השפעה.
מעגל ההשפעה – נושאים/ דברים, עליהם יש לנו השפעה.

אנשים פרוקטיביים ממקדים את מאמציהם במעגל ההשפעה. בדרך זו, ע"י ההתמקדות בדרכים בהן ניתן לפעול, רמת האנרגיה גדלה, העשייה ממשיכה ומעגל ההשפעה גדל.

אנשים ראקטיביים מתמקדים במעגל הדאגה. בחולשות שלהם, באחרים, בסביבה ובנסיבות. מתעסקים בהאשמות אישיות ושפיטת האחר, וכך מגדילים את מעגל הדאגה ומקטינים את השפעתם.

פעולות חוזרות ונשנות במעגל הדאגה, מעצימות את הגורמים עליהם אין לנו השפעה ושליטה, מוריד את רמת האנרגיה, מגביר חרדה ומפחית את רמת הביטחון בחיינו.

קובי מציין 3 סוגי שליטה:
⦁ שליטה ישירה  -עבודה על ההרגלים שבתחום האחריות שלנו.
⦁ שליטה עקיפה – ניצחונות ציבוריים
⦁ חוסר שליטה – לקבל בהבנה כי יש דברים עליהם אין לי שליטה. הסוד הוא ללמוד לחיות עם נושאים אלו גם אם לעיתים זה לא נעים. לא להיות מתוסכל מהם ולגבש גישה פרואקטיבית להם (אני יכול להיות מתוסכל ממזג אוויר קשה או להבין כי אין לי שליטה על מזג האוויר ולחיות עם זה בשלום).

כיצד נרחיב את מעגל ההשפעה שלנו?
⦁ שינוי הרגלים.
⦁ שינוי שיטת ההשפעה (התגובות שלנו למתרחש).
⦁ שינוי דרך ראיית הבעיה

כאמור, השינוי חייב להתבצע מבפנים החוצה. כדי להפוך לאדם פרואקטיבי עלינו לקחת אחריות על חיינו בתחומים הבאים:
⦁ להכיר בתוצאה שגויה ולנסות לתקן.
⦁ הודאה בשגיאה
⦁ קבלת מחויבות תוך אינטגרטי גבוה.
⦁ לקיים הבטחות
⦁ הצבת יעדים ופעולה להשגתם.

הרגל הפרואטיביות מדבר על לקיחת אחריות על החיים. ההבנה כי אנו אומנם לא אחראים לכל דבר הקורה סביבנו, אולם יש לנו אחריות על הדרך שבה אנו בוחרים להגיב ולפעול בעולם. הפעולה מול המטרות בחיינו ומול הבחירות שלנו כמו גם אחריות על הגישה שלנו אל מול נשואים שלכאורה אין לנו שליטה עליהם.

ההבנה כי ככל שנתעסק בנושאים הנמצאים במעגל השליטה שלנו, נגביר את רמת האנרגיה שלנו, העשייה תגבר וכך נוכל להגדיל את מעגל ההשפעה ע"ח מעגל הדאגה. ההתמקדות בחיובי בחיינו תוך התמודדות עם הפחות נעים.
כלי הפרואקטיביות והאחריות משמש בזמן אימון של מתאמן הממוקד בעיקר במעגל הדאגה. מאומן כזה מתרכז בהיותו קורבן של הנסיבות ולעיתים הוא מרגיש כי איבד שליטה על חייו. מאומנים כאלה מרוכזים בהאשמות עצמיות כבדות יחד עם חיפוש אשמים חיצוניים למצבם הקשה.

שיקוף מעגל הדאגה ומעגל ההשפעה, תוך יצירת מודעות לאפשרות להפוך פרואקטיבי בחיים בשילוב עם פעילות ספורטיבית יסייעו בהעלאת רמת האנרגיה של המתאמן ויחד עם עשייה ועבודה, בצעדים קטנים, להגביר את רמת האנרגיה והאושר בחייו.

כלי הפרואקטיביות והאחריות, מתכתב עם עקרון הקורבן מול המאסטר כמו גם עם עקרון האמונה. עקרון האמונה מכיר בעובדה כי לכל אדם בעולם מגיע להצליח וכי אם רק יבחר להתרכז במעגל ההשפעה במקום במעגל הדאגה, יאפשר לעצמו להצליח גם אם יכשל בדרך. הפרואקטיביות בחיים היא התכונה להשגת המטרות אותם אני מאמין שאוכל להשיג והדרך להפוך מחיי קורבן למאסטר השולט בחיי.

הרגל 2 – צפה את הסוף מראש

מטרת הרגל זה היא להחליט ולהבין מי אני רוצה להיות. הבנה ברורה של יעדיי בחיים ועשייה מתמדת לטובת השגת המטרות.
לשם הבנת הרגל זה אני צריך ראשית לדעת מה הן המטרות שלי, היכן אני נמצא היום אל מול מטרות אלה ומה הן הדרכים אותם אני אמור לנקוט כדי להשיגן.

בספרו, מונה קובי 2 סוגי יצירות – מנהיגות וניהול.
⦁ מנהיגות – מגיעה מתוך תכנון. מה אני רוצה לבצע ועשיית הדבר הנכון. המנהיגות והעשייה נובעים מתוך הערכים.
⦁ ניהול – הבנייה. כיצד אשיג את הדברים אותם אני רוצה. היעילות בטיפוס בסולם החיים הפרטיים שלי. הצבת מטרות וביצוע פעולות ללא התחשבות בערכים.

כדי לצפות את הסוף מראש עלינו לשכתב את תסריט חיינו.
לכולנו יש הרגלים לא אפקטיביים המושרשים עמוק ולעיתים עומדים בסתירה למה שחשוב בחיינו. ע"י הדמיון והיצירתיות נוכל לכתוב לנו תסריט חדש. תסריט זה אמור להיות תואם לערכים שלנו ולהעניק משמעות לחיינו. ערכינו, מתווים לנו את הדרך ומסייעים לנו לצפות את קצה המסלול עוד מההתחלה.

כדי לשפר הרגל זה, קובי מציע לכתוב לעצמינו "הצהרת משימה אישית". כלי זה מפתח את האני מאמין הפנימי שלנו. בתרגיל זה, אנו אמורים לכתוב מדי מספר ימים, את מטרותינו בחיים, מי ומה אנו בוחרים להיות כבני אדם, איך יראו חיי ומערכות היחסים שלי. כלי זה מהווה מעין "חוקה" אישית שיהווה תמרור למטרותינו בחיים.

לכל אדם יש מספר מרכזי השפע בחיים עליהם מתבסס ביטחוננו העצמי.

עמוד השידרה:
⦁ פעולה מתוך מרכז מעגל ההשפעה – מונע מערכים.
⦁ ביטחון – מייצג את תחושת הערך העצמי.
⦁ הכוונה – מקור הכיוון בחיינו.
⦁ תבונה – פרספקטיבת החיים. איזון.
⦁ כוח – יכולת או כישרון לפעולה. עוצמה.

ישנם מספר מרכזי פעולה:

⦁ בן זוג במרכז – עלול לייצר תלות רגשית חזקה, ריצוי שעלול הוביל לתסכול ותוקפנות.
⦁ משפחה במרכז  -קבלת בטחון מהמורשת. שינוי המסורת עלול לערער אנשים אלה וליצור מצב שבו קיימת אהבת ילדים על תנאי (בתנאי שאינם שומרים על המסורת או על מה שמצופה מהם).
⦁ הכסף במרכז – הזהות נובעת מעבודה. יותר חשובה מדברים אחרים לרבות בריאות. יש חוסר אפקטיביות בתחומי חיים אחרים.
⦁ רכוש במרכז – הביטחון קשור במוניטין ומפחד פן הרכוש יאבד. יש רגשי נחיתות מול אנשים בעלי רכוש גדול משלי ומפורסמים יותר. הערך העצמי תלוי סיטואציה.
⦁ ההנאות במרכז – רדיפה אחר הנאות החיים. אין הגשמה עצמית. חיים את הכאן ועכשיו. משתעממים מהר ואז יש צורך בהעלאת רף ההנאה. עלול להוביל לנרקיסיזם.
⦁ חבר/ אוייב במרכז – יש משמעות לחיים מתוך שייכות לחברה או מתוך תגובה לאוייב. אינם שולטים בחיים, אנשים אחרים הם המושכים בחוטים. מגיבים ואינם יוזמים.
⦁ פעולה דתית במרכז – במידה ונעשה למראית עין בלבד ולא מתוך אמונה אמיתית, עלול להוביל לצביעות גדולה ופגיעה בביטחון העצמי.
⦁ העצמי במרכז – אנוכיות. אין התחשבות, אין שפע, מעיד על חוסר ביטחון עצמי. אדם שמקבל ולעולם אינו נותן.

בכולנו מצויים כל המרכזים הרשומים לעיל. לעיתים מרכז אחד דומיננטי יותר ולעיתים יש שינוי בהשפעה.
לעומתם, יש מרכז נוסף המאפשר לכולנו לחיות בהרמוניה גדולה יותר עם עצמינו ומעלה לנו את הביטחון:
⦁ העיקרון במרכז – התמקדות בערכים ולא באנשים. ערכים אינם משתנים, הם נותרים קבועים ולאורך זמן. מה שיכול להשתנות הוא דרך הבנתנו את הערכים והעקרונות. אדם המונע ע"י עקרונות הוא אדם המודע עצמו, בעל ידע ופרואקטיביות. הוא אינו תלוי באחרים. כל פעולותיו נסמכות על העקרונות והערכים מתוך הבנה כי אין לנו אחריות על התוצאה אלה על המטרה ועל העשייה. ככל שנתחבר יותר לעקרונות ולערכים שלנו, כך נפעל יותר בחופשיות בחיינו.
כתיבה קבועה של הצהרת משימה מדייקת אותנו לכיוון המטרות, מחברת אותנו לעקרונות ולערכים החשובים בחיינו ומסייעת לגבש דרכי פעולה אפקטיביים להגשמת החלום.

 ההבנה כי כדי להעלות את רמת האושר בחיינו עלינו להבין תחילה מה הן המטרות שלנו בחיים. לא נוכל להגיע למטרה זו מבלי שנציב מטרות ברורות בחיינו יחד עם הכרת הערכים המניעים אותנו. מטרות אלה יאפשרו לנו לגבש דרכי פעולה ברורים להמשך הדרך. העקרונות והערכים יסייעו לנו להתאים את דרכי הפעולה לאינטגרטי האישי שלנו ויחד עם הצבת גבולות ברורים לעצמינו ולסביבה, נפתח אט אט את הביטחון העצמי. ברגע שנתחבר לעשיה לכיוון המטרה מתוך מרכז המונע ע"י עקרונות וערכים, רמת האנרגיה תעלה יחד עם רמת תחושת החופש מתלות באחר.
באימון, כדי שמאמן ומתאמן יצליחו לאפיין מטרה ברורה וראויה, על המתאמן להבין לאן הוא רוצה להגיע. אחת הדרכים הטובות להגיע למטרת האימון, היא דרך כתיבת "הצהרת משימה אישית" כפי שקובי קורא לכלי, או "הצהרת משימה" כפי שנקרא הכלי במסגרת לימודי האימון.
כלי זה, מאפשר למתאמן להתחבר לחזון/ חלום חייו, ויחד עם הבנת ערכיו האישיים, ניתן להוביל מתאמן לפרואקטיביות ולעשייה לטובת הגברת רמת האושר.



הרגל 3 – קבע לך סדר קדימויות

             

                             
עקרונות הניהול העצמי:
⦁ מודעות עצמית
⦁ דמיון
⦁ מצפון
⦁ רצון עצמאי.

כדי לשלוט בהרגל זה עלינו לקיים התחייבות עצמית ולעמוד בעקרונות וערכיינו (אינטגרטי גבוה). משמעת עצמית גבוהה יחד עם דבקות במטרה.

מטריצת ניהול הזמן:

עקרון פארטו אומר כי 80% מהתוצאות נובעות מ 20% מהפעולות. או שיש לנו שליטה על 80% ממה שקורה סביבנו, 20% הנותרים הם פקטור של מזל ונסיבות.
בכדי להיות אפקטיביים בחיינו, עלינו להשקיע יותר ברבעון 2. רבעון זה עוסק בחזון, באסטרטגיה, במטרות לטווח ארוך. לשם כך, עלינו לומר לא לפעולות ברבעון 3 ו -4.
חוסר תשומת לב מספקת לרבעון 2 מצביעה על חוסר חזון ברור. באמצעות משמעת עצמית (פרואקטיביות) בלבד, נתקשה לתת לעצמינו סדרי עדיפויות ברורים ומדויקים. עקרונות וערכים יחד עם הצהרת משימה (הצלחה), יחזקו לנו את המשמעת העצמית ויעניקו לנו משמעות לטווח ארוך. רק ההבנה העמוקה של מה שחשוב לי לטובת הגשמת מטרותיי, יאפשר לי להקדיש זמן רב יותר לריבע 2 ע"ח 3 ו- 4.

ריבע 2 עניינו ניהול חיים אפקטיבי המכוון מטרות. לרביע זה, 6 אמות מידה חשובות:
⦁ עקיבות (קוהרנטיות) – אחידות בין החזון למשימה, בין תפקיד למטרה בין הקדימות לתוכניות.
⦁ איזון – בין הערכים, לחזון ולמטרה. מכאן נגזרת תוכנית פעולה.
⦁ תכנון שבועי – התמקדות במטרות ובנושאים החשובים לנו במבט של שבוע שלם ולא כל יום בפני עצמו.
⦁ מימד של אנשים – תוכנית פעולה התלויה בשת"פ, אמורה לקחת בחשבון יכולות וזמינות של אנשים שונים כמו גם את יכולותיי שלי.
⦁ גמישות – כלי העזר אמור לשרת אותנו ומשום כך אמור להיות ניתן לשינוי ומותאם לצרכים המשתנים.
⦁ ניידות – תוכנית העבודה אמורה להיות קלה לנשיאה וזמינה.

כלים לארגון עפ"י הרביע השני:
⦁ זיהוי תפקידים – לכתוב את תפקידי המפתח בחיים: משפחה, עבודה, זוגיות, חברים, קהילה וכו...
⦁ בחירת מטרות – כתיבת מטרות שבועיות עבור כל אחד מתפקידי המפתח בחיינו.
⦁ תכנון לו"ז – לפי המטרות.
⦁ התאמות יומיות – כל יום יש לבחון את התוכנית כדי לראות מה חסר, דחוף, ניתן לשינוי או אמור להישאר.

אחד המפתחות לניהול אפקטיבי הוא האצלת סמכויות.
יש שתי אסכולות להאצלת סמכויות:
"תלך תבוא" – ביצועיסט. התמקדות בשיטה.
האצלת אחריות – התמקדות במטרות ולא בשיטה.

מנהל אפקטיבי מתרכז במשימות של האצלת סמכויות. בדרך זו הוא מגדיל את נפח העבודה, מפתח צוות עובדים עצמאי ופרואקטיבי ומפנה לעצמו זמן להתעסק יותר בנושאים מריבע 2.
ישנם מספר תחומים להאצלת סמכויות:
⦁ תוצאות הצוות – מיקוד ב"מה" ולא ב"איך. מה התוצאה.
⦁ קווים מנחים – גבולות פעולה למקבל האחריות.
⦁ משאבים – אנשים, כלכלי, טכני, ארגוני.
⦁ אחריות דיווח – אמת מידה לביצוע.
⦁ השלכות – תוצאות חיוביות או שליליות לפעולה, לאדם ולארגון.

הרגל מספר 3 מתאים מאוד לניהול בעבודה אך לא רק. ניתן להשתמש בכלים המוצגים כאן גם לארגון החיים האישיים. הצהרת ההצלחה אמורה לכוון אותנו למטרותינו הן במישור האישי והן במישור המקצועי. כתיבת תוכנית עבודה שבועית/ חודשית/ שנתית, אמורה להיות נגזרת של הצהרת ההצלחה יחד עם הבנה עמוקה של ערכינו. לאחר שהכנו תוכנית עבודה, עלינו להבין כי התמקדות ברביע השני תתאפשר רק אם הפכנו לאנשים יותר פרואקטיביים בחיינו (הרגל 1), יש לנו מטרות ברורות (הרגל 2) ועכשיו אנו בונים לעצמינו תוכנית פעולה ומנהלים את עצמינו כדי לבצע בצורה האפקטיבית ביותר שניתן לטובת הגשמת החזון.

ניצחון ציבורי

כפי שהוסבר מוקדם יותר, לא ניתן, לפי קובי, להצליח במערכות יחסים עם אחרים לפני שמשפרים את הקבלה העצמית באמצעות שלושת ההרגלים הראשונים.
כשאדם נעשה עצמאי, פרואקטיבי, ממוקד ערכים אישיים ופועל להשגת מטרותיו, הוא יכול לבחור בתלות הדדית ולבנות מערכות יחסים עשירות. התוצאה של מעשינו תלויה ברמת החיבור העצמי שלנו.

קובי מדמה את הגורם ליצירת מערכות יחסים טובות כהפקדה לבנק הרגשות ומונה 6 הפקדות עיקריות:
⦁ הבנת הזולת – לנסות להבין מה חשוב לזולת (ילד, בן זוג, חבר, עובד וכו...) מבלי לשפוט ומבלי להשליך מזווית ראייתי.
⦁ תשומת לב לפרטים הקטנים – מחוות קטנות, מחמאות (אמיתיות), אמירת תודה ועוד.
⦁ עמידה במחויבות – אי עמידה בהבטחות פוגעת באמון.
⦁ הבהרת ציפיות – ציפיות לא ברורות לגבי מטרות משותפות מחבלות בתקשורת ובאמון.
⦁ הפגנת יושר אישי – אמירת אמת, הגנה על מי שאינו נוכח, לא לרכל ולשמור על טוהר המילה.
⦁ במקרה של משיכה מחשבון הרגשות, התנצלות בכל הכנות.

הרגל 4 – חשוב "אני מנצח/ אתה מנצח"

באינטראקציה האנושית יש 6 סוגי פראדיגמות:
⦁ מנצח/ מנצח
⦁ מנצח/ מפסיד
⦁ מפסיד/ מנצח
⦁ מפסיד/ מפסיד
⦁ מנצח
⦁ מנצח/ מנצח או לא עשינו עסק

אני מנצח אתה מנצח
חיפוש תמידי אחר יתרונות משותפים בכל פעילות. פתרונות אלה אמורים להיות משותפים לכל הצדדים. כפועל יוצא, לכולם יש הרגשה טובה להחלטה או לתוצאה ומכאן נוצרת מחויבות לעשיה.
גישה בוגרת המעידה על ביטחון עצמי גבוה(TA בוגר). בניהול עסקים, מנהלי המו"מ מעוניינים בהצלחת כל הצדדים לעסקה מבלי לפגוע בצד אחר. הגישה הזו משרתת גם ביחסים זוגיים ובמשפחה. במקום לריב ולחפש אשמים, מתרכזים במטרה המשותפת ומחפשים דרכים יצירתיות להן שני בני הזוג יסכימו.

אני מנצח אתה מפסיד
הגישה הסמכותית בניהול. המשמעות של גישה זו היא: אני מקבל את מה שאני רוצה על חשבון הצד השני. מנהל הנוהג בגישה זו מנצל את דרגתו וסמכותו להטלת מרות על העובדים. מעין משחק סכום אפס. אם אני מנצח האחר מפסיד ולהיפך.
גישה זו מאפיינת אנשים בעלי TA אב. אנשים אלה נוטים לחשוב כי הם תמיד צודקים וכי האחר טועה ומרגישים צורך לתקן ולשנות.
ביחסים במשפחה, עלול לגרום לתחושות של אהבת הורים "על תנאי". כלומר, מסר האומר כי רק אם תבצעו מה שאני אומר (הורה), תקבלו אהבה. עלול ליצור גם תחרות בין אחרים על תשומת לב ההורים.
בתי הספר מנציחים גישה של מנצח/ מפסיד. הענקת ציונים למבחנים יוצרת תחרות בין התלמידים.
כך גם בתחרויות ספורט ובמערכות המשפט.

אני מפסיד אתה מנצח
גישה המאפיינת אנשים הפועלים מתוך מיקוד במציאת חן ופיוס הזולת. אנשים אלה, לרוב, אינם מביעים את חוות דעתם, חסרי בטחון ומדחיקים את רגשותיהם ורצונותיהם האמיתים. כפועל יוצא מכך, הרגשות מוצאות ביטוי בתוקפנות ללא סיבה או במחלות גופניות כגון קוצר נשימה, בעיות מעיים ועוד.
אנשים הנוקטים בגישה זו מתאפיינים ב TA ילד, כיוון שהם פועלים בריצוי האחר. תלויים באחרים ומתקשים בקבלת החלטות בעצמם.

אני מפסיד אתה מפסיד
תוצאה של פעילות גומלין של שני אנשים הנחושים בדעתם. לעיתים תוצאה כזו נובעת מנקמה. כלומר, לא אכפת לי להפסיד והעיקר שהצד השני לא ינצח. גישה המעידה על ביטחון עצמי נמוך מאוד, השואב את כוחו מחולשתו של האחר.

אני מנצח
לאנשים הנוקטים בגישה זו חשוב רק ניצחונם הפרטי מבלי להתחשב בתוצאה של הצד השני. מאפיין אנשים נרקיסיסטיים המרוכזים ר ק בטובתם האישית מבלי להתחשב באחר לטוב ולרע.

אני מנצח אתה מנצח, או "לא עשינו עסק"
גישה של תוצאת אני מנצח אתה מנצח, יחד עם זאת, במידה ולא ניתן להגיע לתוצאה כזו, ניתן להחליט שלא עושים עסק.

במציאות של תלות הדדית הפתרון היחיד האפקטיבי הוא של מנצח/ מנצח.
לתלות הדדית 5 מדדי חיים:
אופי
יושר אישי – כשיש לנו ערכים ועקרונות מוגדרים ואנו חיים בפרואקטיביות, מתפתחת מודעות עצמית. ההבטחות שאנו נותנים לעצמינו ולזולת, מבוססות ואנו עומדים בהן. אנו פועלים מתוך אינטגרטי וביטחון עצמי גבוה.

בשלות – איזון בין האומץ להתחשבות. הידיעה וההבנה מה ה"אני מאמין" שלי תוך התחשבות אמיתית ב"אני מאמין" של האחר. עמדה של נחמד ואמיץ. מעיד על ביטחון עצמי גבוה.

מנטליות השפע – תפיסה הרואה את החיים כקרן שפע לכולם. מרבית האנשים מתבוננים על העולם כחסר. משחק סכום אפס. האחד מצליח ע"ח האחר. ראיה זו יוצרת צרות עין בהצלחת הזולת. מוביל להתעסקות בהשוואות ובתחרות תמידית. לעיתים, ראיה זו מובילה אנשים להקיף עצמם בעושי דבר ואז אין אתגר ואין התפתחות.
מנטליות השפע נובעת מביטחון עצמי גבוה. אנשים הנוקטים גישה זו מאמינים כי בעולם יש די והותר לכולם. יש אפשרות לצמיחה בלתי מוגבלת והתפתחות חיובית מתוך יחסי גומלין מפרים.

מערכות יחסים
הפקדות קבועות בבנק הרגשות מחזקות את האמון בין אנשים ומאפשרות מערכת יחסים של מנצח/ מנצח.
האמון יוצר יחסים גלויים המאפשרים חילוקי דעות המושמעים ונשמעים בנחת וישנה חתירה למציאת פתרון ברוח מנצח/ מנצח מבלי ליצור אווירה שלילית. במקרה שבו אחד הצדדים פועל בגישה של מנצח/ מנצח והצד השני נוקט בגישה של מנצח/ מפסיד, עלינו להפקיד בבנק הרגשות אדיבות, כנות, כבוד והערכה, יחד עם הקשבה וזאת עד שהצד השני מתחיל להבין שאנו באמת ובתמים מתכוונים לפתרון בו שני הצדדים זוכים.
ככל שנהיה מחויבים יותר לתהליך זה, נפעל בכנות ובפרואקטיביות, כך תגדל השפעתנו על הצד השני ונוכל להוביל אותו לגישה של מנצח/ מנצח. במידה והצד השני אינו מסכים יש תמיד את האופציה "לא עשינו עסק".

הסכמים
גישה של בחירה בנקיטת אסטרטגיה של קיום הסכמים ברוח מנצח/ מנצח המגדירה:

1. תוצאות רצויות
2. קווים מנחים
3. משאבים
4. אחריות
5. השלכות

ההתמקדות היא בתוצאות ולא בשיטות. הפרט מעריך את עצמו בעזרת אמות מידה שהוא סייע לייצר.

מערכות
בחברות, ניתן לקיים הסכמי מנצח/ מנצח רק כאשר כל המערכת תומכת בפתרון זה. יצירת סביבת עבודה המכוונת לתוצאות משותפות לכל המחלקות. ניתן לקיים סביבה תחרותית כזו היוצרת שת"פ בין המחלקות והמשרדים.

תהליכים
הגעה לתוצאה מנצח/ מנצח זהו תהליך.
תמצית המו"מ המבוסס עקרונות הוא להפריד את האיש מהבעיה. התמקדות באינטרסים ולא בעמדות. לחפש עד שמוצאים אופציה המהווה תועלת לכל הצדדים מתוך אמת מידה אוביקטיבית.. לשם כך, יש לקיים מספר תנאים בסיסיים:
⦁ ראיית הבעיה מנקודת מבטו של הצד השני
⦁ איתור הסוגיה והנושאים העיקריים לדאגה
⦁ הגדרת התוצאות שיובילו לפתרון מקובל על כל הצדדים
⦁ לאתר אופציות להשגת פתרון המקובל על כל הצדדים

יש לא מעט כלים אימוניים לשיפור השגת עמדה של מנצח/ מנצח.
מטריצת האינאטראקציה, הכלה, אמפתיה, אמונה, שפע ועקרון הידע, עוסקים בהבנה שבעולם יש שפע של דעות וכי תמיד ניתן ללמוד מהעולם. רק באמצעות הקשבה והבנה אמיתית של הזולת, נוכל להגיע לתקשורת סינרגית המאפשרת פתרונות המקובלים על כל הצדדים.
הדבר נכון הן בזוגיות והן בעסקים, הן בקשרי משפחה והן מול חברים. הבנה אמפתית זו, וניסיון להגיע לפתרון סינרגי,  מאפשרים סביבה חברתית הפועלת יחדיו ולא אחד נגד השני ומצמיחה תקשורת ושלם הגדול במקרים רבים מסכום חלקיו.

הרגל 5 – בקש להבין תחילה ואחר כך להיות מובן

האופי והתקשורת  -
התקשורת הינה המיומנות הכי חשובה בחיינו. כדי לנסות ולהשפיע על הסביבה, עלינו תחילה להכירה. אופיו של אדם מקרין החוצה. לטווח הארוך, זהו המקור לאמון או לאי- האמון האינסטינקטיביים שאנו חשים כלפי הזולת.
במקרים בהן אין תאימות בין התנהגות אחת לשנייה, אנו תופסים זאת כדו פרצופיות וכתוצאה מכך נוצר חוסר אמון בין אנשים.
לשם כך, אנו נדרשים לאינטגרטי גבוה. כלומר- אומר, מתכוון ועושה. כדי שהאמון ביננו לזולת יהיה גבוה, עלינו לעמוד מאחורי ההבטחות שלנו.

הקשבה אמפטית
לעיתים רבות, אנו משליכים מסיפור חיינו על הזולת, גם כאשר מדובר במקרים שונים.
הקשבה אמפתית היא פעולה המשקפת את דברי הזולת. מטרת הקשבה זו היא הבנה אמיתית לדברים כפי שהתכוון אליהם הזולת. הבנת הפראדיגמה וכיצד הוא מרגיש. אנו טועים לחשוב שמשמעות המילה "מבין" היא "מסכים". בהקשבה אמפתית אנו רוצים לשנות משוואה זו ובמקומה לקבל את המשוואה- "מבין" שווה "מכיר בדעה של הצד השני ונותן לגיטימציה למחשבות ולרגשות".
הקשבה אמפתית משמעה, הפקדה גדולה בבנק הרגשות ומוכיחה לזולת שאכפת לנו ממנו.
כבני אנוש יש לנו צורך להיות מובנים (צורך פסיכולוגי). כשאני מקשיב לזולתי אני מעניק לו מרחב פסיכולוגי המשפיע רבות על תהליך התקשורת ביננו.

אבחן בטרם תיתן מרשם
בטרם ניתן עצות או פתרונות, עלינו להבין היטב מה הזולת מנסה לומר לנו. מה הבעיה או הרגש שהוא מעלה, ורק לאחר מכן נוכל להגיב. חשוב מאוד שהתגובה לא תהיה ממקום של ביקורת או שפיטה אלה ממקום של הבנה מלאה למצבו.

באינטראקציה המקדמת הבנת הזולת תחילה, עלינו להקפיד על 4 תגובות בסיסיות.
⦁ חזרה על התוכן כדי לוודא שהבנו
⦁ ניסוח מחדש של תוכן הדברים
⦁ שיקוף רגשות
⦁ ניסוח מחדש ושיקוף רגשות
באמצעות שאלת שאלות הקשורות לצרכים המועלים ע"י הזולת והרגשות הצפים, הזולת מספק לנו ובעיקר לעצמו תשובות. כך גם באימון. כמאמנים, אנו לא מייעצים, אלה משקפים למתאמן את מצבו, חוקרים ומציבים סימני שאלה. המתאמן, מגיע לבדו לתשובה המתאימה עבורו ומתחיל את תהליך ההתפתחות האישית.
בהקשבה אמפתית עלינו להבין שיש שוני ב"הבנה ובתפיסה". כל אחד מאתנו עשוי לראות את העולם בצורה שונה. כדי לשתף פעולה, עלינו להבין תחילה את עמדות הזולת.
רק לאחר שהבנו את עמדותיו, אנו מציגים את זווית הראיה שלנו. זהו הצד השני של ההרגל - אחר כך בקש להיות מובן. הרצון להבין דורש התחשבות, הרצון שיבינו אותנו דורש אומץ. יש להציג את עמדותינו תוך התחשבות בעמדות הזולת.

הרגל 6 – חפש דרך לסינרגיה

סינרגיה, היא הפועל היוצא האמיתי של כל ההרגלים הקודמים יחדיו. היא תמצית המנהיגות שעקרונות וערכים במרכזה. סינרגיה יוצרת תוצאה הגדולה יותר מסך החלקים.

⦁ תקשורת סינרגית – כדי שתתרחש תקשורת כזו, יש צורך בפתיחות גבוהה, ביטחון עצמי וויתור על האגו.
⦁ סינרגיה בכיתה – כשיש תקשורת טובה בין חברי הכיתה והתחשבות כנה כל אחד בחברו, ההשיגים האישיים של כל פרט ופרט גדלים כיוון שיש התחשבות ברצון הפרטי.
⦁ סינרגיה בעסקים – מקרים בהם כל המשתתפים בפגישה או בדיון פתוחים ומקשיבים אחד לשני, נוצרת פתיחות גבוהה, עבודה בשת"פ ואמון הדדי.
ישנם שלוש רמות של תקשורת סינרגית:
⦁ רמת התקשורת הנמוכה ביותר נובעת מאמון נמוך ומאופיינת בעמדות התגוננות, יוצרות תקשורת של מנצח/ מפסיד או מפסיד/ מפסיד. הצדדים עסוקים יותר ברצון לנצח או לפחות לא להפסיד לצד השני.
⦁ רמת הביניים היא תקשורת של כבוד הדדי. תקשורת המאופיינת בכבוד ואמפתיה, מובילה לפשרות ומייצרת רמה נמוכה של מנצח/ מנצח.
⦁ תקשורת גבוהה יוצרת הקשבה והבנה עמוקים של הצדדים ויוצרת מציאות שבה השלם גדול בהרבה מסכום חלקיו. תקשורת כזו מובילה לסיפוק גבוה, מציאת פתרונות הטובים לכל הצדדים גם במקומות בהן נראה על פניו שבתחילה אין פתרון כזה.

כפי שנאמר בתחילת הספר, כדי להגיע לפתרון של סינרגיה, יש לפתח ראשית את שלושת ההרגלים האישיים הנוגעים לביטחון העצמי. אנשים חסרי ביטחון כזה, הינם תלותיים מצד אחד או מחפשים שליטה מצד שני. בזמן חילוקי דעות, יש להם צורך לשכנע את הצד השני לקבל את זווית ראיית העולם שלהם. תוצאת הסינרגיה היא להבין את הדעות השונות כאשר המפתח לסינרגיה בין אישית היא סינרגיה פנימית התלויה כאמור, בפיתוח אישי של שלושת ההרגלים הראשונים.

הערכה לשונות
תמצית הסינרגיה, היא הערכה לשונות (מנטלי, רגשית ופסיכולוגית).
אדם הסבור כי הוא רואה את העולם כפי שהוא באמת, לא יהיה פתוח לקבלת דעות האחר.
אדם אפקטיבי, מקבל את השפע שיש לעולם להציע מתוך כבוד עמוק והבנה שלא ניתן לדעת הכל. מבחינתו, הניגודים בעולם, מעשירים את הידע שלו ואת הבנת המציאות. כשאנו מבינים שיש אפשרות לפרוש אחר של המציאות, מקבלים ואף מברכים על כך, אנו יוצרים מרחב פסיכולוגי לזולת.

התחדשות עצמית

הרגל 7 – שפר את יכולותך האישיות

לאחר שפיתחנו את ששת ההרגלים הראשונים, עלינו לבחון את עצמינו ולהבין כי את היכולות האישיות יש לשפר בארבעה מימדים:
⦁ פיסי – ספורט, מזון והפחתת לחץ
⦁ חברתי/ רגשי – תרומה לקהילה, אמפתיה, סינרגיה, ביטחון עצמי
⦁ רוחני – ערכים, מחוייבות, לימוד והשלמה עצמית
⦁ מנטלי – קריאה, דמיון, יצירתיות, תכנון וכתיבה.

הממד הפיסי – דאגה לגופינו, לבריאות טובה, למנוחה מספקת, פעילות, סוגי המזון שנכניס לגופינו. כל הפעולות הללו מעלות את רמת האנרגיה בחיינו.
הממד הרוחני – הגרעין האישי. מחוייבות למערכת הערכית שלנו
הממד המנטלי – רכישת השכלה, חידדו החשיבה והרחבת הדעת
הממד החברתי/ רגשי – מנהיגות בין אישית, תקשורת אמפתית ושיתוף פעולה יצירתי

שיפור יכולות זה, מוביל אותנו לשליטה על חיינו. אנו נותנים כבוד לגופינו, לנפש שלנו ולפיתוח העצמי. שיפורים אלה מעלים את רמת הביטחון העצמי שלנו כלפי עצמינו תחילה ומקרינים על סביבתנו. כשאנו שלמים עם עצמינו, עם הבחירות והפעולות שלנו, עולה גם הביטחון באינטראקציה עם הסביבה. ביטחון זה מאפשר לנו לפעול מתוך אינטגרטי וערכים, אין לנו צורך להוכיח את יכולותינו לזולת כיוון שאנו בטוחים בעצמינו. כשאנו משוחררים מהמחשבה המטרידה "מה יומרו עלי" או "מה יחשבו עלי", אנו חופשיים לפעול מתוך חיבור עצמי ופנויים להקשבה אמפתית לזולת. הקשבה זו, יחד עם מטרות ברורות, מאפשרים לנו לחפש דרכים יצירתיות להגעה לקשרים בין אישיים המשפרים את רמת האושר של כל הצדדים.

סיכום

גישתו של קובי מדברת על שינוי הרגלים מהפנים החוצה. יש להתחיל את השינוי קודם כל משיפור האני הפרטי ורק לאחר מכן לעבור לשינוי כלפי חוץ. כפי שנאמר בספר, "ניצחונות פרטיים קודמים לניצחונות ציבוריים". כלומר, עלי לפעול באינטגרטי כלפי עצמי, להבטיח, להתחייב ולקיים ורק אח"כ להפנות אינטגרטי זה כלפי חוץ. ההכרות עם עצמי, פיתוח מערך של עקרונות וערכים וכפועל יוצא פיתוח הביטחון העצמי, הם תנאי הכרחי לקיום מערכות יחסים טובות עם הזולת.

שבעת ההרגלים עליהם כותב קובי, הם רצף של התפתחות אנושית. כולנו נולדים כתינוקות תלותיים, מפתחים עצמאות במשך השנים עד שבסוף אנחנו מסוגלים לדאוג לעצמינו. עם הזמן, אנו לומדים , עפ"י קובי, כי ניתן להגיע להישגים גבוהים הרבה יותר ביצירת יחסים של תלות הדדית עם הזולת וזו היא המטרה האמתית של אנשים אפקטיביים.

בספר מכיל מספר תרגילים אפקטיביים אותם ניתן לתת למאומנים.
תרגיל כגון כתיבת "הצהרת משימה אישית", "עקרונות וערכים" , "מטריצת אינטראקציה", מטריצת ניהול הזמן" הינם רק חלק קטן מהתרגילים שניתן לעבוד עליהם במהלך מפגשים אימוניים. תרגילים אלה, מסייעים למתאמן בהתפתחות האישית, בפיתוח ביטחון אישי פנימי ומכאן לנסות ולפתח את יכולותיו החברתיות.