כוחו של התת מודע/ ד"ר ג'וזף מרפי - סיכום ספר

ארבע ההסכמות

"כל מה שקיים הוא ביטוי גשמי של הישות החיה שאנו מכנים בשם אלוהים. הכול הוא אלוהים" (עמוד 10).

הסופר, דון מיגל רואיס, טוען כי כולנו אלוהים. כולנו בנויים מאותו החומר, אנחנו והיקום מהווים בעצם חלקים שונים של אותו הגוף. כולנו חולמים אך לא מסוגלים לראות את עצמנו ואת המציאות כפי שהיא מתוך ראיה צרה את העולם.

פרק 1 – תהליך האילוף והחלום של הפלנטה.

בניגוד לתפיסות הרווחות, עפ"י דון מיגל, בני האדם חולמים הן בזמן השינה והן בזמן הערות. החלום הינו אישי, חברתי וקולקטיבי. החלום הקולקטיבי הינו החלום של הפלנטה הכולל את כל החוקים, הדת, האמונות והכללים יחד עם המוסדות הציבוריים. חלום זה מוכתב לנו ע"י החברה ומונחל לנו לאורך ההיסטוריה. למעשה, אנו חולמים חלום שאינו שלנו, אלה חלום חיצוני ש"מלמד אותנו איך לחלום". אם נתמקד ונשים לב נוכל לכוון את התודעה להבחין בפרטים המתאימים לנו מתוך החלום ולהפנימם בתודעה. הבעיה נעוצה בעובדה כי בתור ילדים הורגלנו לקבל את זווית הראיה של המבוגרים ויצרנו לנו תמונת מציאות שהוכתבה ע"י אחרים. מציאות זו מקבעת תפיסות של עולם כללים שבו יש אסור ומותר, מקובל ולא מקובל, טוב ורע וזאת עפ"י מודלים היסטוריים חברתיים ולא כבחירה שלנו.

האמור לעיל מקבל ביטוי גם בדברים טריוויאליים כמו שפה, דת, אמונה וכלה ברצון לתשומת לב מההורים או מהסביבה. הכול הוכתב לנו מהסביבה בה נולדנו וגדלנו. אנו קיבלנו הכול והסכמנו וכך נוצרות אמונות.

לתהליך שתואר לעיל קורא דון מיגל, תהליך ה"אילוף של בני האדם". "באמצעות האילוף הזה אנו לומדים איך לחיות ואיך לחלום" (עמוד 16). בתהליך זה, החלום החיצוני (החלום של הפלנטה) מושרש אצלנו והופך להיות החלום הפנימי שלנו. כלומר, אנחנו מתנתקים מהרצון הפרטי שלנו ומתחברים לרצון חיצוני בלבד.

אנו הורגלנו לפעול באמצעות שיטות של שכר ועונש וכך גם מחנכים את ילדנו (עוד על הרגלים ניתן לקרוא בספר "שבעת ההרגלים של אנשים מוצלחים במיוחד). חינוך כזה מוביל אותנו להנעה חיצונית מתוך רצון לקבלת גמול על מעשנו. הרצון בפרס גורם לנו לעשות מתוך רצון לרצות את הזולת ובעצם מנתק אותנו מהרצון הפרטי ואז אנו פועלים מתוך מקום של העמדת פנים. עשייה כזו נגרמת מתוך פחד. הפחד שאם לא נזכה בגמול זה סימן עבורנו שאנו "לא מספיק טובים". אנו נהפכים למישהו אחר, הפועל כדי לקבל פידבק חיצוני המתורגם לעיתים לכסף ולעיתים לרצון ביחס אוו אהבה ולא עוצרים לבחון מה אנו באמת רוצים. כשאנו גדלים אנו בעצם כבר מאולפים עם הבדל אחד משמעותי, בתור ילדים היינו זקוקים לגורם חיצוני שיאסור עלינו לפעול כרצוננו ואילו בבגרות אנו כבר עוצרים את עצמנו מלחלום מתוך המקום של הפחד.

הפחד הזה מוביל אותנו להתנהלות ממקום של שפיטה עצמית על מעשים הנוגדים את אמונותינו. שפיטה זו מובילה אותנו לתחושת קורבן. "הקורבן נושא את האשמה והבושה" (עמוד 19). תחושה כזו מחזקת את התפיסה הבסיסית שלנו של "לא טובים מספיק", כיוון שאנו בוחרים שלא לפעול תמיד בהתאם לאמונות שלנו (שכאמור הושרשו לנו ע"י גורמים חיצוניים).

כדי לנסות, לשנות ולערער על האמונות שלנו, אנו זקוקים לאומץ רב. שינוי אמונות עליהן גדלנו משול לשבירת הסכם שעשינו עם עצמנו. זהו תהליך לא פשוט הדורש תעצומות נפש גבוהות.

דון מגל מדמה את האמונות שלנו לספר חוקים של מדינה. האמונות הינם החוקים השולטים ומנהלים את התודעה וההתנהגות. כפי שבמדינה שופטים אדם העובר על החוק, כך גם אנו שופטים את עצמנו על אי עמידה בקנה אחד עם האמונות שלנו. אך בניגוד לשופט בבית משפט, אנו יכולים לשפוט עצמנו פעמים רבות על אותה הטעות. הבדל נוסף בין שפיטה עצמית לבין שפיטה בבית משפט נעוץ בעובדה שאנו בעצם מהווים רשות מחוקקת ושופטת של עצמנו בלי הפרדת רשויות כפי שקיימת במדינה מתוקנת. על פי אותו ההיגיון, אנחנו גם גורמים לזולת לשלם על טעויות פעם אחר פעם בכך שאנו מזכירים להם כמה הם מאכזבים אותנו, תוך האשמות חוזרות ונשנות. אנו עושים זאת במקומות שונים בחיינו, מול הילדים, בני/ות זוג, הורים, חברים ועמיתים לעבודה. "תשעים וחמישה אחוזים מהאמונות ששמרנו בתודעתנו הם לא יותר מאשר שקרים, ואנו סובלים מפני שאנו מאמינים בכל השקרים האלה" (עמוד 21).

כאמור, החלום החיצוני שולט בנו באמצעות הפחד (על הסיבות לפחד המונעות מאיתנו חופש ניתן לקרוא בסיכום כאן לספר "מנוס מחופש"). קיים דמיון רב בין התיאור של הגיהינום לבין המציאות של החלום החיצוני שלנו. טרור, אלימות, כעס, נקמה, התמכרויות ועוד. הגיהינום הינו מקום מפחיד וכך גם עולמנו. הרגשות השליליים הנובעים מהפחד שלנו, יוצרים אש כפי שמתואר בגיהינום. אש זו שורפת אותנו מבפנים. דון מיגל טוען כי אנו כבר חיים למעשה בגיהינום ומתוך ההרגל שלנו גם החלומות שלנו מונעים מתוך פחד.

אנו נמצאים ברדיפה מתמדת אחר האמת משום שאנו חיים בעולם של שקר בו הכול מוכתב מבחוץ. אנו עיוורים לראות את האמת הנמצאת בתוכנו מתוך האמונה העיוורת בחלום החיצוני. את העיוורון הזה מכנה דון מיגל "מיטוטי". זו היא האשליה בה אנו חיים המפזרת ערפל בתודעה בהקשר של ההבנה מי אנחנו באמת. אשליה זו אינה מאפשרת לנו לראות את העובדה שלמעשה אנחנו לא חופשיים. משום כך אנחנו מפחדים מהחיים. עפ"י דון מיגל, הפחד האמתי של האנושות הוא מהחיים ולאו דווקא מהמוות. הפחד לקחת סיכון ולהיפתר מהאמונות המגבילות שלנו ולחיות את החיים מתוך החלום הפנימי. הפחד לשנות נובע מהרצון שלנו שיאהבו אותנו. פחד זה גורם לנו ליצור אישיות שאינה אנחנו במטרה למצוא חן בעיני אחרים ובעיקר בפני האנשים היקרים לנו (הורים, בני/ות זוג, חברים וילדים). המציאות מוכיחה כי אנחנו לעולם לא נהיה מושלמים ולא נצליח לרצות לחלוטין את הזולת. החשש מפני דחייה גורם לנו לפקפק בעצמנו וכך נוצרת דחייה פנימית ביננו לבין התודעה שלנו המובילה לשפיטה וחוסר קבלה עצמית.

כדי להצליח ולגשר על דיסוננס זה אנחנו שמים על עצמנו מסכות ומשחקים את התפקיד שלדעתנו יגרום לזולת להעריך ולאהוב אותנו וכך למעשה אנחנו מתנתקים מעצמנו. מתוך דימוי המושלמות שלנו אנו נוטים גם לשפוט את הזולת. שפיטה זו מאפשרת לנו לצבור ביטחון מזויף ומרחיקה את הזולת מאתנו.

כאמור, אנו רוצים לחוש נאהבים ע"י הזולת, אך בשל הפער בין הרצון למושלמות לבין המציאות אנו שופטים, פוגעים ומזיקים לעצמנו בצורה חמורה ובעצם לא אוהבים ומקבלים את עצמנו כפי שאנו.

  דימוי מושלמות           מוביל ל -              דחייה עצמית           מוביל ל -         התעללות עצמית

כדי לייצר לעצמנו חלום חדש הייחודי לנו, עלינו לבחון את כל ההסכמים הישנים שעשינו עם עצמנו. הסכמים אלה הם האמונות שלנו שיצרו את האישיות שלנו. עלינו לנסות ולהיפתר מכל ההסכמים הנובעים מתוך פחד. מתוך תובנה זו, מפרט דון מיגל בהמשך הספר, ארבע הסכמים "רבי עוצמה שיסייעו לנו להפר את ההסכמים הנובעים מפחד ומדללים את האנרגיה שלנו" (עמוד 27).

פרק 2 – ההסכם הראשון, "שמרו על טוהר המילה"

"המילים שלכם הן הכוח שניחנתם בו כדי ליצור" (עמוד 29). המילים הם האמצעי שלנו לבטא את הצד היצירתי שבנו. המילה היא הכוח המאפשר לנו לתקשר עם הסביבה ובכך ליצור את המציאות שלנו לטוב ולרע. למילה הכוח להפוך את החיים לגן עדן או לגיהינום.

דון מיגל מדמה את המילה לזרע ואת התודעה לקרקע פורייה. אם נזרע זרעי פחד ואימה נקבל תוצאות שליליות. את הזרע הזה אנחנו מפיצים גם סביבנו ואז הפחד שלנו הופך להיות נחלת הכלל ולהיפך. בתהליך החינוך (האילוף מחדש), אנחנו מקבלים את האמונות של הורינו המבוטאות במילים. האמונות הללו הופכות להיות גם האמונות שלנו מבלי שנשים לב ומבלי שבאמת בחרנו בהן.

פירוש המילה "טוהר" הוא ללא חטא. לפי דון מיגל, "חטא הוא כל מה שאתם עושים אשר פועל נגדכם" (עמוד 33). כשאנו שופטים את עצמנו או מאשימים זהו חטא כנגד עצמנו. בניגוד לתפיסה הדתית המקובלת, החטא המובא כאן הוא דחייה עצמית. במובן זה, השמירה על טוהר המילה משמעה לא לפעול בראש ובראשונה כנגד עצמנו בשימוש במילים פוגעות ואלימות. באותו האופן, עלנו גם לשמור על טוהר המילה שלנו כלפי הזולת. שימוש במילים קשות ומאשימות כנגד הזולת, תגרור התנהגות עוינת כלפינו ותיצור תחושות של מתח ותסכול הדדיים.

יכולת הדיבור הייחודית רק לאדם היא "המתנה בעלת העוצמה הגדולה ביותר העומדת לרשותנו כבני – אדם" (עמוד 35). למרות זאת, אנו בוחרים להשתמש ביכולת זו בצורה אלימה כלפי הזולת וכלפי עצמנו. בכל פעם שאנו שומעים דעה אחרת ומסכימים לה, היא הופכת להסכם שכאמור, הופך להיות כחלק ממערכת האמונות שלנו. לעיתים רבות, דעות אלה מועברות אלינו בהיסח הדעת ומבלי כוונה להזיק, אולם, מרגע שהמילה נאמרה וקיבלה את הסכמתנו היא הופכת להיות חלק בלתי נפרד מתפיסתנו העצמית. דעה של אחרים המוסכמת עלינו היא מעין כישוף. הדרך לביטול הכישוף היא הכרת האמת שתוביל לעריכת הסכם חדש תוך ביטול הישן.

"רכילות היא הכישוף הגרוע ביותר מפני שהוא רעל מזוקק" (עמוד 37). גם רכילות היא סוג של הסכם. אנו לומדים הסכם זה מתוך התבוננות על הסביבה המעבירה ביקורת על האחר גם ללא הסכמתו או ידיעתו. רכילות זו זורעת הרס וארס על הזולת מבלי ידיעתו. רכילות גורמת לנו לחוש שייכות לסביבה תוך הבנה כי גם הזולת אינו מושלם כמונו ומקבעת תפיסות על אחר גם מבלי שנכיר אותו כלל. דון מיגל מדמה רכילות לווירוס במחשב. כל מי שנגוע בווירוס כזה עלול להיפגע ולפגוע באחרים. מכאן ועד פגיעה מכוונת בזולת הדרך קצרה. אנחנו מזיקים לזולת ומצדיקים זאת כי "מגיע לו"  להיענש ובכך מצדיקים למעשה פעולות שליליות שלנו.

שמירה על טוהר המילה תשנה את הגישה שלנו ראשית כלפי עצמנו ואח"כ תשנה את הגישה כלפי הזולת. גישה כזו תנקה את המצפון שלנו ואנו נתחיל לבחור להתרכז בצדדים החיוביים שבנו ובזולת. שמירה על טוהר המילה מעלה את השמחה, האושר והשלווה. שמירה על ההסכם הזה יכולה לשנות את החיים, לסלק את הפחדים ובמקומם להכניס שמחה ואהבה.

פרק 3 – ההסכם השני, "אל תקחו שום דבר באופן אישי"

כשאנו לוקחים משהו באופן אישי זה כאילו שאמרנו לעצמנו שאנו מסכימים עם הנאמר. במהלך תקופת האילוף (החינוך בילדותנו), אנחנו לומדים לקחת דברים באופן אישי, כאילו הכול בחיים קשור ותלוי בנו. "שום דבר שאנשים אחרים עושים אינו נעשה בגללכם. הוא נעשה בגללם" (עמוד 45). תלונות, עלבונות והערות, נעשות מנקודת המבט של העולם של האומר אותם ולא מנקודת המבט שלנו על העולם. ניסיון להעליב הינו ניסיון לזרוע רעל באחר. העלבות, הינה הסכמה שלנו לקבלת הרעל שהופץ עלינו ואז, רעל זה הופך להיות הרעל שלנו.

אדם בעל ביטחון עצמי יודע מי הוא גם ללא הצורך לקבלת פידבק על התנהגותו מהסביבה. אדם כזה חסין מפני ביקורת ומילים פוגעניות ואינו תלוי מחמאות כדי לצבור ביטחון. עלינו להבין כי כל מחשבה או אמירה של הזולת כלפינו, הינה נקודת המבט שלו בלבד ואינה מרמזת דבר לגבינו.

כאמור, הזולת אינו כול לפגוע בנו אלה אם נאפשר זאת. יחד עם זאת, הדברים הנאמרים עלולים לפגוע בנו במידה והם נוגעים בנו בעצבים החשופים. כלומר, במקומות לא פתורים הקיימים בנו. העובדה שלא טיפלנו בעצב החשוף פוגעת בנו. כפי שהזולת משקף לנו עובדות אלו, כך גם אנחנו משקפים לזולת. כעס, קנאה או עצב כלפי הזולת נעוץ בעובדה שמישהו אחר חשף נקודת תורפה שלא טיפלנו בעצמנו.

אנו משוחחים עם עצמנו בתודעה כל העת. ה"שיחות" הללו מתנהלות במספר מישורים. לעיתים אנו חווים חוסר התאמה בין מספר הסכמים שיש לנו ואז נוצר קונפליקט בתודעה. קונפליקט כזה יוצר לנו "רעש" המקשה עלינו לגלות באמת מי אנחנו ומה אנו רוצים מעצמינו ומהחיים. אחד הפתרונות לכך הוא להביא למודע הסכמים כאלה ולנסות להיפתר מההסכמים שאינם משרתים אותנו ומנגד, לאמץ הסכמים חדשים.

לקיחת דברים באופן אישי גורמת לסבל. אם נסכים לזאת מספיק זמן נסבול. גם סבל הוא הסכם אליו ניתן להתרגל. כדי לא לסבול עלינו לסמוך ולא לשקר לעצמנו. עלינו לבחור בהסכמים חדשים המשרתים אותנו ולפעול להשגתם.

אנחנו יכולים לבחור את האנשים בחיינו. אם לא ניקח דברים באופן אישי, נבין כי אין לנו צורך אמתי שכל האנשים יאהבו אותנו כל הזמן ובתנאי שאנו אוהבים את עצמנו. מתוך עוצמה זו, נוכל להוציא מחיינו אנשים שאינם מכבדים אותנו. אי לקיחת דברים באופן אישי מעלה את הביטחון העצמי. אנחנו בוטחים בעצמנו וביכולותינו בלי קשר למה שאומרים עלינו מבחוץ לטוב ולרע.

פרק 4 – ההסכם השלישי, "אל תניחו הנחות"

אנו נוטים להניח הנחות לגבי התנהלות הדברים בעולם ומניחים שההנחות שלנו נכונות. נובע מכך, כי אנו תופסים את ההנחות שלנו כמציאות. הנחה לגבי משהו עלולה ליצור בעיות בשל עיוות תפיסת המציאות. "אנו מניחים הנחה, חווים חוסר הבנה, לוקחים זאת באופן אישי ובסופו של דבר יוצרים דרמה אחת גדולה לשווא" (עמוד 55).

כאשר אנו תופסים הערכה כמציאות אנחנו מתחילים לרכל עליה ולהגיב בהתאם. אנו לא מבקשים הבהרות ומניחים שאנחנו צודקים. אנחנו רואים, שומעים ומבינים את המציאות דרך ההנחות וההסכמים שלנו. עובדה זו מונעת מאתנו לראות את המציאות כפי שהיא. כמו כן, אנו מניחים כי הזולת מבין גם אותנו מבלי הצורך בהסבר. מכיוון שלא תמיד זאת כך, נוצרת אכזבה ותסכול המולידים פגיעות שלנו כלפי הזולת. דבר זה מתבטא בעיקר במערכות יחסים קרובות מול ההורים, בן/ת זוג, עבודה וכו.

כבני אדם, יש לנו צורך להסביר לעצמנו כיצד העולם נוהג ובכלל זה בני אדם אחרים. במקרים בהם לא ברור לנו, אנו מניחים הנחות לסיבות בגינן דברים מתרחשים או שאינם מתרחשים בלי לבדוק באמת האם הנחות אלה מדויקות או לא.

עוד טעות נפוצה היא החשיבה כי הזולת רואה את העולם כמונו. תפיסה כזו מובילה לחשש שלנו מפני התנהגות אותנטית במחיצת אחרים מתוך הפחד משיפוטיות. אנו מניחים כי הזולת נוהג וחושב כפי שאנו וחוששים שמא יפרש אמירה או התנהגות שלנו באופן כזה העלול לפגוע בנו. פועל יוצא מכך הוא "..עוד בטרם יש לאחרים הזדמנות לדחות אותנו, אנו דוחים את עצמנו"( עמוד 59).

אנו מניחים הנחות גם כלפי עצמנו וכשאנו מגלים כי אין לנו את היכולות שהענקנו לעצמנו, הביטחון נפגע ונגרם כעס ותסכול עצמי גבוה. הנחה יכולה להיות הרסנית מאוד ביחס לזולת ובעיקר במערכות יחסים זוגיות. אנו עלולים לראות משהו שאינו מוצא חן בעיננו, להדחיק זאת מתוך מחשבה כי האהבה תגרום לבן הזוג להשתנות בעתיד. המציאות מוכיחה כי הדרך היחידה לשנות אדם אחר היא רק אם הוא בוחר בשינוי. ברגע שאנו מנסים לשנות אדם אחר (גם אם זה בן זוג אהוב), הצד השני מרגיש מאוים. תחושה כזו גוררת בדרך כלל האשמות הדדיות ואכזבה. "אהבה אמתית היא לקבל אנשים אחרים כמות שהם מבלי לנסות לשנות אותם " (עמוד 60). כל ניסיון כזה משדר לצד השני כי אנו לא מקבלים אותו כמות שהוא ולא באמת אוהבים אותו.

דרך מצוינת להימנע מהנחת הנחות היא שאלת שאלות. אם משהו אינו ברור, עלינו לנסות ולברר, לייצר תקשורת אמתית של הקשבה והבנה הן של עצמנו והן של הזולת. תקשורת כזו תגלה לנו מה הן המוטיבציות שלנו ומה הן המוטיבציות של הזולת. יש להתאמן בכך כדי שיהפוך להרגל שימיר את ההרגל של הנחת ההנחות.

פרק 5 – ההסכם הרביעי, "עשו תמיד כמיטב יכולתכם"

הסכם זה יסייע בהפנמת שלושת ההסכמים הראשונים. לעשות תמיד כמיטב היכולת ולזכור כי היכולות משתנות עם הזמן. ניסיון לעשות מעבר לכוחותינו שואב אנרגיה רבה שלא תספיק לנו להשגת המטרות ותחליש אותנו פיסית ונפשית. מנגד, עשיה פחות מיכולותינו מולידה תסכול, שפיטה, אשמה וחרטה. עשייה כמיטב יכולותינו מולידה עשייה מתוך תשוקה. עצם העשייה ממקום של ענווה ויושרה, תעלה את רמת הביטחון העצמי והאושר בחיים. עשייה כזו מאפשרת לנו ליהנות מהעשייה עצמה ואפשרות ליהנות מהרגע.

הליכה לעבודה בעבור המשכורת בלבד ולא מתוך תחושה של תשוקה ורצון אמתי, מולידים תחושה של התנגדות לעבודה שבסופה סבל וחוסר מוטיבציה. גם כאשר מתקבל השכר, זה אינו מספק כדי לגשר על הדיסוננס ולכן בחופשות אנו נוטים לבזבז את הכסף ולברוח מהמציאות כדי להוכיח לעצמנו שהעבודה הקשה אותה אנו לא אוהבים הייתה כדאית. למעשה, אנחנו בורחים מעצמנו "כשאיננו אוהבים את מי שאנחנו" (עמוד 66).

עשייה של דבר מה אותו אנו אוהבים מבלי לצפות לשכר בסופו גורמת לנו להנאה. כל שכר שניתן לנו בגין עשייה כזו הינו בונוס בלבד עבורנו. עשייה מתוך תחושת אהבה או תשוקה מהווים את האושר האמתי. עשייה כמיטב יכולותינו מחברת אותנו לעצמנו כיוון שאנו מכירים ביכולותינו מצד אחד ואת המטרות שלנו מהצד השני. אנו מאתגרים את עצמנו מבחינת היכולת במידה הנכונה, עושים מתוך רצון ולא מתוך כורח או צורך להרשים או לרצות אחרים

לעשות כמיטב יכולותינו פרושו להיפתר מהרגלי העבר, להרפות מהם ולחיות את הרגע כדי להשפיע לטובה על העתיד. עשייה כזו היא בעצם אמירה לעצמנו כי אנו אוהבים את עצמנו כפי שאנו.

פרק 6 – הנתיב הטלטקי אל החופש, "ביטול הסכמים ישנים"

"חופש אמתי זהו החופש להיות מי שאנחנו באמת והוא נובע מהנשמה האנושית" (עמוד 75). הגורם היחידי המונע מאתנו להיות חופשיים באמת הוא אנחנו עצמנו. החופש שלנו אינו תלוי בגורם חיצוני. הנטייה הטבעית האנושית שלנו היא ליהנות, לחקור, לאהוב ולשמוח. אולם, בשל ההסכמים הישנים שצברנו במהלך השנים, אנחנו מנוהלים למעשה ע"י העבר וחוששים לפעול לטובת העתיד. חשש זה מונע מאתנו למעשה את החופש. אנו שופטים את עצמנו, כאמור, עפ"י "ספר בחוקים (ההסכמים והאמונות) שצברנו ומונעים מתוך תחושת קורבנות וחוסר שליטה בחיים. החוקים הללו התקבלו אצלנו באמצעות ניסיון החיים, החינוך ההורי והסביבה. כדי לשלוט בחיינו עלינו להחליט לנסות ולהיפתר מההסכמים והאמונות המגבילות ולנסות להמירן בחדשות המשרתות את המטרות שלנו.

דון מיגל טוען כי כולנו ילדים הרוצים לחקור את העולם, לגלות ולשחק. אולם, תהליכי החברות והחינוך לימדו אותנו כי עלינו להיות אחראים. אחריות זו מונעת מאתנו להתחבר לטבענו ואנו משחקים משחק שהוכתב לנו למעשה ע"י החברה ומתנתקים מעצמנו. עובדה זו מונעת מאתנו חיבור עצמי וכל מה שאנו עסוקים בו הוא בעצם לרצות אחרים.

כדי להיפתר מההסכמים השונים עלינו תחילה להיות מודעים לחוסר החופש בו אנו מצויים. אם נעז לבחון את האמונות הישנות נצליח לגלות שאין בהן אמת והן חלק מהחלום של הפלנטה ונעוצות בפחדים של אחרים ולאו דווקא שלנו. מכאן, נוכל לנסות ולהתחבר לאמת שלנו ולבחור לפעול באופן שונה המתאים לנו.

דון מיגל מונה שלושה שלבים הכרחיים לייצר שליטה בחיים:

• 1.      מומחיות בתחום המודעות – לדעת מי אנחנו. להבין כי אנו חיים בחלום של אחרים ולנסות ולגלות מה החלום שלנו.
• 2.      מומחיות בתחום הטרנספורמציה – הדרך להשתנות ולהשתחרר מהאילוף. להחליט מה הן האמונות שלנו ומה הן לא האמונות שלנו תוך שליטה באופן ההתנהגות.
• 3.     מומחיות בתחום ההכוונה – התמרת אנרגיה. לכולנו יש כמות מוגבלת של אנרגיה. פעולה מתוך מקום של כעס, פחד או קנאה, שואבים אנרגיה מיותרת. במקום, עלינו לפעול מתוך מקום של סליחה לזולת ולעצמנו. סליחה כזו תשחרר אותנו מהתחושות השליליות, תשמר את רמת האנרגיה. יש לחיות את החיים כאילו זה הוא יומנו האחרון מתוך הבנה כי מה שלא נספיק היום אנו עלולים לא להספיק לעולם. עשיה עבור עצמנו ולא כדי לרצות אחרים.

דון מיגל מדמה את השופט, הקורבן ומערכת האמונות הפנימית שלנו הנובעת מחלום הפלנטה ל"טפיל" הנמצא בתודעה. טפיל זה שואב מאתנו אנרגיה רגשית ופיסית ואינו תורם מאומה לחיינו. הוא מציע לכל אדם להילחם בטפיל כדי לזכות בעצמאות ולהעלות את רמת האנרגיה. עלינו להיות מודעים לעובדה כי לא תמיד נוכל לנצח במלחמה זו, אולם, כפי שהסכם מספר ארבע מציע, אנו עושים לשם כך את מיטב יכולתנו ומעניקים לעצמנו סיכוי לזכות בחופש. המלחמה בטפיל מאפשרת לנו לנסות ולצאת מהגיהינום בו אנו חיים ולהתקרב לחיי גן העדן הפרטי שלנו.

הטפיל מכיל את כל פחדינו. כדי להיפתר ממנו לחלוטין אנו יכולים לנסות ולהתמודד עם כל הפחדים אחד לאחר השני. זהו תהליך איטי, אך בכל פעם שנצליח להתמודד ולהיפתר מפחד, נרגיש יותר משוחררים.

אפשרות נוספת היא השגת שליטה על הטפיל. ניתן לבצע זאת עי פיתוח שליטה על הרגשות הנובעות מפחד. שליטה ברגשות משמעה לדעת לרסן אותם ולא להדחיק. ללמוד לבטא את הרגשות ברגע הנכון לנו. אם נצליח לעשות זאת, נצליח להשיג שליטה על התנהגותנו מתוך מקום של עוצמה.

פרק 7 – החלום החדש, "גן עדן עלי אדמות"

כדי להגיע לגן העדן הפרטי שלנו עלינו להשתחרר, כאמור, מהחלום הישן שהוכתב לנו ולאפשר לעצמנו לחלום חלום חדש על החיים שנבחר לחיות. כדי להגיע ליכולת כזו עלינו לדמיין עולם בו אנו רוצים באמת. עולם של אהבה ושמחה שבו אנו שולטים בכל הנעשה סביבנו. עולם שבו מותר לנו לאהוב ולהיות מאושרים, עולם ללא פחדים ואמונות מגבילות, עולם ללא שליטה שלנו על אחרים ושל אחרים עלינו או חשש שלנו מפני דעתו של הזולת. עולם בו אנו מקבלים ואוהבים את עצמנו כפי שאנו מבלי הצורך לקבלת חיזוקים סביבתיים.

חווית אהבה היא הכוח הפנימי העומד מאחורי החלום החדש. אהבה לעצמנו ולעולם, קבלה עצמית וקבלה של האחר. אהבה היא עניין של גישה ולא רק של רגש. אם ניגש לחלום הפרטי מתוך גישה כזו נחוש אושר ושלווה ונוכל להתחיל ולהיפתר מ"החלום של הפלנטה". או כפי שדון מיגל מדמה זאת, האהבה היא הארץ המובטחת עליה דיבר משה.

סיכום

דון מיגל מפרט בספר ארבע הסכמות שאם נשכיל לאמץ אותן, נוכל לפתח את הביטחון העצמי שלנו לטובת חיבור עצמי ושיפור רמת האושר בחיינו. אימוץ ארבעת הסכמים אלו יסייע לנו להיחלץ מהגיהינום בו אנו חיים, גיהינום אשר נוצר ע"י הסביבה שלנו באמצעות ה"חלום של הפלנטה". חלום זה הינו הדרך בה חונכנו ויצרנו לעצמנו את האמונות על דרך התנהלות העולם דרך המשקפיים של הורינו, המורים, החברה וההיסטוריה. שבירת ההסכמים הישנים וקבלת ההסכמים החדשים, יסייעו לנו לשבור את דפוסי ההתנהגות עליהם גדלנו ובמקום נוכל לברוא לעצמנו את גן העדן הפרטי עם "חלום חדש" אותו נבחר להגשים.

מנקודת המבט שלי, ארבעת ההסכמים הללו, מדברים ראשית על מודעות עצמית. מודעות לגורמים שעיצבו אותנו בתור בני אדם. מתוך מודעות זו אנחנו יכולים לפתח תהליכי סליחה ובראש ובראשונה, סליחה לעצמנו. ההבנה כי הדרכים בהם התנהלנו בחיינו עד כה הינם הדרכים שהוכתבו לנו ע"י הסביבה וכי האמונות הישנות שלנו שהולידו פחדים והימנעות מעשייה עבורנו, היו בחירה של אחרים ולא בחירה שלנו. מתוך הבנה זו, אנו יכולים כעת לעצור ולבחור את המטרות והיעדים הנכונים רק לנו מתוך חיבור עצמי והכרה ביכולות שלנו. הכרה זו מאפשרת לנו לדעת למה אנו מסוגלים כרגע ואילו כלים עלינו לנסות ולרכוש כדי להגשים את ה"חלום החדש" בהמשך הדרך. מתוך המקום של סליחה כזו, אנו נצליח להיפטר לאט לאט מתחושת הקורבן ומהאשמות אישיות ונפתח תחושה של שליטה אמתית בחיינו. לאחר שנסלח לעצמנו נוכל לפתח יכולת לסלוח לזולת מתוך מקום של עוצמה אישית והבנה כי תחושות של כעס וקנאה עלולים לפגוע בעיקר בעצמנו ולהוריד את רמת האנרגיה שלנו. סליחה לאחר משחררת אותנו מהאשמות ומאפשרת לנו להתפתח ולהעצים הן את עצמנו והן את הזולת. התפתחות כזו מובילה אותנו לתחושה של שחרור וחופש המקרבות אותנו לגן עדן עלי אדמות ולעשייה לכיוון המטרות שלנו ממקום של שפע מחשבתי ורעיוני. הסליחה הן לעצמנו והן לזולת מגבירה את תחושות האהבה לעולם ומתוך גישה כזו אנחנו הרבה יותר מאושרים.

את העקרונות הללו ניתן ליישם בכל סוגי האימון. באימון אישי לטובת פיתוח ביטחון עצמי מתוך ההבנה כי מודעות עצמית יחד עם סליחה לעצמי ולזולת, משחררת אותי מאמונות מגבילות ומאפשרות לי להגיע לאמת הפנימית שלי. סליחה לעצמי מאפשרת לי ללמוד מטעויות העבר, לנסות לתקן ולמצוא דרכים וגישות שונות לפעולה. מודעות עצמית מאפשרת לנו להבין מי אנחנו, מה הן החזקות והחולשות שלנו מתוך ענווה עצמית והתמסרות למטרות שלנו ולנתינה לזולת ממקום של אהבה אמתית.

באימון זוגי ניתן להשתמש בעקרונות הללו כדי לנסות ולהבין כי האשמות ותחושות קורבנות אינן משרתות אותנו וברוב המקרים רק מעכבות. סליחה לעצמנו ולבן/בת הזוג, תסייע בהבנת הצד השני מתוך מקום של אמפטיה ורצון לשפר את היחסים. סליחה כזו תשפר את רמת התקשורת ותאפשר לשני הצדדים לראות ולהבין את נקודות המבט אחד של השני מתוך רגשות אהבה ותייצר אווירה של WIN WIN.

באימון עסקי ניתן להשתמש בעקרון הסליחה ראשית כדי לקבל את עמנו כפי שאנו, עם החזקות והחולשות שלנו. לנסות ולהבין מה היכולות שלנו והיכן עדיין יש צורך להשתפר. תהליכי סליחה באימון עסקי מדברים גם על סליחה לעובד וההבנה כי אין משולם בעולם ולכל אחד יש את האפשרות לטעות. נטרול האשמות ובמקום לבחור בדרכים להעצמת העובד מתוך מקום של אמונה מלאה, לטובת שיפור יכולותיו וביצועיו בעתיד.

הפנמת ארבעת ההסכמות תוך מודעות לאמונות המגבילות שלנו יחד עם ניסיון אמתי לבטל הסכמים ישנים שאינם משרתים, מהווים בסיס לדרך הארוכה אותה יש לעבור כבני אדם המעוניינים להתפתח ולשפר את איכות החיים. אומנם, אין מושלם בעולמנו וקשה מאוד להגיע למיצוי ההסכמים הללו בכל תחומי החיים, אך עצם המודעות תסייע למי שיבחר בכך, להשתחרר מהגורמים המעכבים, לשפר את רמת האנרגיה ולהתקרב לגן העדן הפרטי עלי אדמות.