התפתחות עוברת דרך כאב מה הנטייה הראשונה שעוברת לכם בראש ברגע שאתם נאלצים להתמודד עם כאב? לא יודע מה אתכם, אבל אותי לימדו בתור ילד לברוח. כשמתעוררת סיטואציה לא נעימה, מפחידה או כואבת, פשוט להדחיק, לא להתמודד. כאילו שאם לא אחשוב זה יעבור. האומנם בריחה כזו מאפשרת לנו להמשיך בחיינו כאילו שום דבר לא קרה? האם תחושה של בריחה מאפשרת לנו להתפתח ולהרגיש באמת טוב עם עצמינו? התשובה אינה כל כך פשוטה. באופן בסיסי, בריחה מאחריות וחוסר התמודדות גורמת לנו להרגיש לא בטוחים. תחושה של חוסר סיפוק מתוך העובדה שבחרנו לא להתמודד. תחשבו לרגע על מקרה בילדות בו נאלצתם להתמודד עם הבריון של השכונה ובחרתם לברוח. האם לאחר שהצלחתם לברוח על נפשכם, הרגשתם בטוחים או שהפחד המשיך לארוב שם כל הזמן מעבר לפינה. בריחה כזו גורמת לנו להסתכל כל הזמן אחורה ולחפש את מקור הפחד כיוון שהוא לא נעלם. אפשר לדמות את זה גם לנטילת משככי כאבים לכאבי שיניים. הכאב עובר לזמן מה אבל לא נגענו בשורש הבעיה וסביר להניח שהכאב יחזור שוב במוקדם או במאוחר. אנחנו בוחרים להימנע מהתמודדות עם הכאבים הללו מתוך פחד ומתוך תחושה עזה של