הקשבה - הצורך החסר

צורך 5 S

באמצע המאה הקודמת, הציג הפסיכולוג אברהם מאסלו, את פירמידת הצרכים כדרך להסביר את המניעים והמוטיבציות של האדם. עפ"י מאסלו, שאיפתו הגדולה של האדם היא להגיע למימוש עצמי. מימוש זה, המכונה גם שיווי משקל או "איזון" מהווה את המדרגה הגבוהה ביותר להתפתחות האישית. אולם, כדי להגיע לדרגה זו, על האדם לעבור דרך 4 שלבים נוספים. מימוש עצמי יחד עם 4 השלבים הללו, מהווים את מה שנהוג היום לקרוא בשם "פירמידת הצרכים" של מאסלו.

במאמר זה, אני רוצה להציג נקודה נוספת שמאסלו לא התייחס אליה. אני מתכוון להציג צורך נוסף. צורך המתקיים במקביל לפירמידת הצרכים ואינו תלוי בשלבים השונים שלה ובעצם משלים אותם. הצורך הזה נקרא "הקשבה". אולם, בטרם אציג את התאוריה שלי, אני רוצה להציג בקצרה את התיאוריה של מאסלו:

שלב 1

צרכים פיזיולוגים - שלב זה מכיל בתוכו את הצרכים הבסיסיים לקיום - מזון, שתיה, שינה, חמצן, הפרשת פסולת ומין

שלב 2

צרכי ביטחון ובטיחות - שמירה על הביטחון האישי, כלכלי, תעסוקתי, מוסרי, משפחתי. צרכי ביטחון גם כלולים בתוכם יצירת שגרת חיים מוכרת וידועה המשמרת את היציבות בחיים. בחיים המודרניים, צורך זה מתבטא גם בתנאים סוציאליים כגון פנסיה, פרנסה ומקום לשים את הראש בלילה.  אך לאחר שאנו משביעים את צרכינו הפיזיים, הכי חשוב שנוודא כי הסביבה שלנו בטוחה עבורנו. הצורך הזה עומד מאחורי הרבה פחדים ומתחים, כאשר אנו איננו מרגישים בטוחים בסביבה מסוימת, ולא רק פיזית, אלא גם כשאנו נמצאים במצב לא ברור, מחכים לתוצאות לא צפויות או מרגישים שאנו עובדים בעבודה לא יציבה. כיום, אנו זקוקים לביטחון פיזי, כלכלי, חברתי וגם ביטחון מהעתיד, שתמיד מפחיד אותנו. כאשר הצורך לא מתמלא, נוצרות לעיתים חרדות והתנהגות נוירוטית, משום שהאדם איבד במקום כלשהו את תחושת הביטחון.

שלב 3

צרכי שייכות ואהבה - הצורך בחברות, משפחה ואהבה (רכושנית). שלב זה מדבר עדיין על אהבה מתוך מקום של חוסר ולא אהבה מתוך שלמות עצמית. אנחנו מכירים את זה מתוך אמירות כמו: "מחפש את האחת שתשלים אותי". נובע מתוך חסך אמיתי באהבה וחברה בילדות. דוגמא נוספת היא של אדם אנורקטי המחפש הערכה חיצונית במחיר של הרעבה עצמית.

שלב 4

צרכי הערכה - כבוד, הישגים, מעמד. בשלב זה ניתן לכלול תארים אקדמאים, דרגות בצבא, קידום בקריירה ועוד. כל תואר חיצוני המעניק לאדם ביטחון וערך עצמי. דוגמא לכך ניתן לראות באנשים הרודפים אחר פרסום ותהילה ומנסים להשיג זאת בן לילה ולא יודעים כיצד להתמודד עם הסלבריטאיות לאחר שהושגה.

שלב 5

צרכי הגשמה עצמית - הצורך לדעת, להבין ולחקור מי אני באמת. מה היכולות שלי וכיצד אני יכול להעניק מהיכולות הללו לעולם. תנאי בסיסי להגעה לשלב זה עפ"י מאסלו, הינו היכולת שלי לספק צרכים של אחרים מתוך שלמות עצמית.

מאסלו טוען, כי לא ניתן להתקדם במעלה המדרגות של הפירמידה, מבלי שהשלמנו במלואה את המדרגה הקודמת. כך למשל, לא ניתן למלא צורך רוחני מבלי שמילאנו ,תחילה את הצורך הפיזיולוגי. לדוגמא, לא ניתן לשבת וללמוד כשאנחנו ממש רעבים או עייפים. קשה לנו להתמקד בפיתוח הקריירה, כאשר הביטחון האישי שלנו מוטל בספק.

עד כאן התיאוריה של מאסלו.

כחלק מעבודתי בשנים האחרונות כמאמן רגשי ומאמן לפיתוח ביטחון עצמי, אני נתקל יותר ויותר בצורך בסיסי שאינו מוזכר כלל בפירמידה של מאסלו. הצורך הזה הוא הקשבה. אנשים מוכנים לשלם ממיטב כספם עבור הצורך הזה. חלק נכבד ממה שאני נותן מבחינה מקצועית זה את היכולת שלי להקשיב למתאמנים. הקשבה מלאה המאפשרת לי להבין באמת את מה שנאמר לי. ההקשבה הזו מאפשרת לי לעיתים להבין יותר טוב את דברי המתאמנים מאשר הם מבינים את עצמם. כדברי הפילוסוף הבריטי אלן דה - בוטון, אנשים חיים חיים שלמים מבלי שאיש אמר להם מה לא עובד אצלם ועל אילו הרגלים כדאי להם לעבוד. הרי בני/ות הזוג שלנו, בטח לא יגידו לנו כדי לא להעליב אותנו, האקסים לא יגידו לנו כי זה כבר לא העסק שלהם, ההורים שלנו משוחדים והחברים לא רוצים להיכנס לעימותים וכל מה שהם רוצים מאיתנו זה ערב נחמד על בירה. העובדה הזו, הובילה אותי, יחד עם התיאוריה של מאסלו, לאבחנה חדשה.

הרי, כדי שנוכל להבין מהם הצרכים הפיזיולוגיים שלנו ( שלב 1), עלינו ראשית להקשיב לצרכים הללו בעצמינו. כדי להבין שאנחנו צריכים לאכול, אנחנו אמורים לשים לב לרמת הרעב שלנו, רמת העייפות וכו. האם לא נתקלתם במצבים בהם עבדתם שעות ארוכות ולא אפשרתם לעצמכם מנוחה? אכלתם מזון לא בריא שלכאורה השביעה את הרעב הפיזי אך לא ממש הועיל למצבכם הבריאותי?

גם בדאגה לביטחון האישי שלנו (שלב 2), אנחנו לא תמיד קשובים לעצמנו. מסמסים תוך כדי נהיגה, בוחרים הנאות רגעיות במקום לדאוג לביטחון הכלכלי שלנו לטווח ארוך (חופשה או לימודים), קריירה על חשבון זמן עם הילדים והמשפחה ועוד כהנה וכהנה דוגמאות לבחירה שאינה תואמת בהכרח את טובת הביטחון האישי כמתואר לעיל.

גם אל מול שלב 3 של מאסלו אנחנו לא תמיד פועלים בהלימה. גם כשאנחנו מוצאים בן או בת זוג, אחרי תקופת החיזור והשתוללות ההורמונים, אנחנו מוצאים את עצמנו לא אחת משחקים במשחק מסוכן. הסוציולוג האמריקאי מרשל רוזנברג, מכנה את המשחק הזה בשם "מי צודק". במקום להיות עבור בן או בת הזוג שלנו, להקשיב להם ולהבין באמת את הצרכים שלהם, אנחנו עסוקים בלהוכיח להם שהם טועים או יותר נכון, שאנחנו צודקים. ה"משחק" הזה מוביל את מערכת היחסים בדיוק למסלול ההפוך לצורך שלנו בחיבור. אנחנו נמצאים במאבק כדי להוכיח את צדקתינו ובכך להרגיש טוב עם עצמנו (הרי אם אני צודק, אני חכם, אני יודע, אני "בטוח"). אם נתבונן פנימה בכנות, נמצא שאת המשחק הזה אנחנו משחקים גם עם אנשים אחרים. חברים, משפחה, הורים וכן, גם עם הילדים שלנו.

כשאנחנו מסתכלים על הדרך שאנו פועלים לטובת קבלת כבוד והערכה (שלב 4), את הכבוד של מי אנחנו מבקשים? האם הערכה חיצונית, חזקה ככל שתהיה, יכולה לבוא במקום דרך ערכית המחוברת ל"אני האמיתי" שלנו? האם התואר או הדרגה, זו הדרך שלנו או שאנחנו מגשימים חלומות של מישהו אחר? אנחנו תוצאה של הסביבה התרבותית בה גדלנו ולא חסרות דוגמאות של עורכי דין, רופאים ועוד מקצועות כאלה ואחרים, שסיימו שנות לימוד רבות רק כדי להבין שהם למדו כדי לרצות את ההורים או את הציפיות של הסביבה (ע"ע אמא פולניה). האם במקרים כאלו התואר באמת תרם לביטחון העצמי או דווקא להיפך? (עוד על קבלת החלטות ניתן ללמוד כאן)

הגענו לשלב 5 והאחרון - מימוש עצמי.מה זה אומר? מי זה ה"עצמי" הזה וכיצד נדע אם מצאנו אותו? האם העצמי הזה הוא גזירת גורל או שזה משהו שמשתנה? מי מחליט? האם בכלל אני מחפש את ה"אני" הזה עבור עצמי או עבור הזולת? האם אפשר לממש את עצמי רק מול עצמי או שהמימוש הוא חלק מתהליך החיברות וניתן לזהות אותו רק בעזרת שיקוף חברתי? והאם אני יכול לממש את עצמי על אי בודד?

כפי שאני רואה את פני הדברים, לכולנו יש עוד צורך. צורך שאינו מהווה שלב נוסף של הפירמידה אלה חי בסמוך ובמקביל לכל שלב קיים. לכל אחד מאיתנו יש את הצורך הפסיכולוגי הבסיסי שיקשיבו לנו, שיבינו אותנו. אולם, בטרם נפנה החוצה לחיפוש הפתרון, אני חושב שכדאי להפנות ראשית את המבט פנימה ולבחון האם אנחנו מקשיבים לעצמנו?

שלבים בחיבור עצמי

כפי שטען מאסלו, כדי להגיע לשלב 5 בפירמידת הצרכים, עלינו לשלוט ראשית בשלבים המוקדמים. רק כאשר נשלוט בשלב 1 נוכל לעבור לשני וכך הלאה.

נתחיל בשלב 1. 

שלב זה מתעסק, כאמור, בצרכים הבסיסיים ביותר שיש לנו כבני אדם - מזון, שניה, שתיה, נשימה, פסולת אישית ומין. בחלק הקודם של המאמר הצגתי מספר שאלות כדי להבין באמת האם אנחנו קשובים לצרכים הללו. כדי שנוכל לשלוט בשלב הזה, עלינו להכיר את היכולות הפיזיולוגיות שלנו. החל מכמות שעות שינה דורש הגוף שלנו, דרך כמות וסוג המזון שאנחנו מכניסים לגוף שלנו. האם אנחנו אוכלים בצורה מסודרת או שארוחת הצהריים שלנו מתקיימת תוך כדי עבודה על המחשב? או לא פחות גרוע, האם אנחנו אוכלים ותוך כדי מתעסקים בטלפון הנייד או צופים בטלוויזיה. התעסקות בדברים אחרים תוך כדי אכילה מעבירה מסר לתת המודע שלנו. המסר הזה בעצם אומר לנו: "יש דברים חשובים יותר מהצורך הבסיסי של להזין את הגוף שלי". כלומר, אני לא מספיק חשוב. אכילה כזו פוגעת בבריאות ומחלות כמו אולקוס, צרבות וסוכרת הן רק אחדות מהסכנות הצפויות לנו אם לא נשכיל להקשיב.

קל וחומר לגבי שעות השינה. אם אנחנו הולכים לישון מאוחר או קמים מוקדם, מרגישים עייפים או חשים שהעייפות מונעת מאיתנו לתפקד באופן מיטבי ואנחנו לא עוצרים לרגע, חושבים ומנסים לשנות את התנהגותינו, אנחנו לא מקשיבים לאחד מהצרכים הבסיסיים שלנו. 

הדרך להתקדם מהשלב הזה במעלה הפירמידה היא פשוטה להסבר ויחד עם זאת קשה ליישום. עיצרו לרגע, הקשיבו לצרכים הבסיסיים שלכם, הקשיבו לגוף. הוא יודע מה נכון לנו. הקדישו לעצמכם את הזמן שאתם ראויים לו לצורך אכילה. מגיע לכם 20 דקות לשבת בשקט ולתת לגוף לכם את אבני הבניין שלהם הוא זקוק כדי לתפקד. העבודה, הטלפון, החברים וגם הטלוויזיה יחכו (חבר שלא מוכן לחכות לי כשאני אוכל, כנראה שהוא לא ממש חבר).

שלב 2 נוגע בביטחון האישי שלנו ויצירת מסגרת ויציבות חיים. פה אני רוצה לגעת קצת בסוגיה של החיים המודרניים בעולם המערבי. לשיטה הדמוקרטית קפיטליסטית יש יתרונות רבים ובהם חופש העיסוק, הלימודים, החופש לבחור את נבחרי הציבור והחופש ליצור. אולם, שיטה זו גם טומנת בחובה בעיות לא מעטות. אחת הבעיות הללו היא הרדיפה אחר החומר. השיטה הקפיטליסטית בנויה על צריכה. ככל שהצריכה גדלה, כך צומחת הכלכלה. שיטה כלכלית המבוססת על גידול בצריכה מובילה את המפרסמים לשווק לנו את המוצרים השונים כאילו הם מהווים צורך קיומי עבורינו שלא ניתן לחיות בלעדיו. השיטה מובילה אותנו לבלבול בין צורך לבחירה ויוצרת אשליה כאילו חומר זה הוא צורך בסיסי שלנו. צורך שבלעדיו חיינו לא יהיו מספיק מאושרים. 

האם העושר החומרי מוביל לאושר רוחני? האם כסף הוא המזור לכל הצרכים שלנו? אם כן, אז כיצד ניתן להסביר את המשפט: "מרבה נכסים מרבה דאגה"? 

כפועל יוצא מכך, אנו עשויים לרצות משהו מאוד ולטעות לחשוב שמדובר בצורך. דירה גדולה, רכב מפואר, טיול לחו"ל או בגד יפה. אי הצלחה להשיג את הדבר שאנו רוצים עלול להוביל לתסכול וירידה בתחושת הביטחון העצמי שלנו. גם אם הצלחנו להשיג, מה הלאה? עוצרים או שרוצים רכב גדול יותר? וגם כשמשיגים אותו, מה הפעם, לאן עכשיו? מטוס, הליקופטר, חללית?

גם בבואנו לבחור מקצוע, האם אנחנו מונעים מבחירה חופשית או שהבחירה נובעת ממקורות אחרים? כולנו תולדה של הסביבה התרבותית בה נולדנו וגדלנו. ההורים, חברים, בית הספר ומקורות נוספים משפיעים באופן ניכר על עיצוב האישיות שלנו. חלק עיקרי בתהליך ההתבגרות שלנו כבני אדם זה לדעת להתחיל ולערער על ההתניות שספגנו כילדים ולהתחיל לפתח לנו אישיות ייחודית. אישיות הכוללת רצונות, אהבות, תחביבים וצרכים אישיים. 

שלב 3 בפירמידה, נוגע ברגשות ובעיקר ברגש האהבה. כפי שכתבתי לעיל, השלב הזה מתעסק באהבה או נכון יותר לומר, ברצון לאהבה חיצונית הנובע מתוך תחושה של חוסר פנימי. 

הנה אקסיומה - אין אדם מושלם. בכולנו יש חוסר שלמות. פה הייתי מציע לעצור רגע ולנסות להקשיב לעצמנו ולהבין, מה הוא החוסר הקיים בנו? הבנת החוסר הזה תיתכן רק כאשר יתמלאו 2 תנאים בסיסיים:

• אנחנו נבין מה הם הערכים שלנו ונבחן את עצמנו כיצד אנחנו פועלים אל מול הערכים הללו.
• נגבש לעצמנו רשימת מטרות לטווח ארוך וקצר ונבחן כיצד אנחנו פועלים להשגת המטרות הללו.

כאשר נבצע את הפעולות הללו נוכל להבין מי אנחנו, מה השאיפות שלנו ומה חסר לנו כדי שנוכל להגיע לשם. מבלי לבצע זאת, אנחנו בעצם חיים באפילה. לא מבינים מי אנחנו (או מה הערכים שלנו) ולאן אנחנו רוצים להגיע. ה"אפלה" הזו מולידה תחושות של תסכול. תסכול מעצמנו. תחושה של חוסר סיפוק תמידית מבלי להבין מה האחריות שיש לנו כדי להתגבר על התסכול. אי ההבנה או אי לקיחת האחריות, מובילה אותנו לרצון (במודע או שלא במודע) לכך שגורם חיצוני ישלים לנו את החסר. והרי כיצד זה אפשרי שאדם אחר ישלים את החוסר שלנו מבלי שאנחנו יודעים מה הוא החוסר הזה. 

שלב 4 של מאסלו דן, כאמור, בצורך בכבוד ובהערכה חיצוניים. כאילו אם לא נקבל כבוד מהסביבה אנחנו לא שווים. גם כאן, מדובר בצורך הנובע מתקופת הילדות. כילדים, היינו זקוקים למחמאות מההורים, מורים וחברים כדי לגבש את הזהות העצמית שלנו וכדי להבין אם אנו פועלים נכון. בפועל, הרצון התמידי לקבל אישוש חברתי על פעולותינו מוביל אותנו לקשב חיצוני הפועל בשני מישורים:

1. ניסיון להבין מה החברה שסביבי מצפה ממני ולכוון לשם את פעולותי.
2. ניסוי ותהיה תמידיים כדי לרצות גורמים חיצוניים.

פעולה מתוך קשב חיצוני מנתקת אותנו מ"האני" הפנימי. מהרצון שלנו. פעולה כזו מכוונת לסוג של סטנדרט חברתי ולא תמיד עולה בקנה אחד עם מה שאנו רוצים.

המציאות הוכיחה לא פעם, שדווקא האנשים שפעלו נגד הזרם ונגד ה"רצון הכלל", הם אלה שהצליחו בגדול. גלילאו גליליי, קופרניקוס ואלברט איינשטיין הם רק חלק קטן מאנשים שחשבו אחרת וצדקו בגדול.

כדי להגיע לשלב 5 עלינו להתחיל ולהיות קשובים לעצמנו. להבין מה הם הדברים החשובים לנו באמת, מה הם הערכים שלנו ולהתחיל לפעול בכיוון. רק עשיה כזו תאפשר לנו לפעול באותנטיות ובתשוקה לחיים. ברגע שנוכל לדעת ונפעל עפ"י הייעוד שלנו בחיים ונהיה שלמים באמת, נוכל גם להתפנות להיות עבור אחרים ולהעניק מהמתנה שלנו למשפחה, לחברה ולעולם.

פה אני רוצה להרחיב קצת על המילה ייעוד. בתפיסה שלי, לכל אדם בעולם יש תפקיד. התפקיד הזה יכול להשתנות מדי פעם ויחד עם זאת, הקשבה לעצמנו תוביל אותנו למציאת המתנה או היכולת שיש רק לנו. ככל שנשכלל את היכולת הזו, נרגיש יותר טוב, הביטחון העצמי יעלה ונוכל לפעול באפקטיביות ובאנרגיות גבוהות יותר. ברגע שנהיה שלמים עם עצמנו, נהיה פנויים לתת מהיכולת הזו גם לסביבה.

בחלק הבא, אני רוצה לעבור שוב בקצרה על שלבי הפירמידה של מאסלו והפעם לבחון את ההקשבה העצמית שלנו. כדי לבדוק אם עברנו שלב, לכל חלק אציג מספר שאלות לבחינה עצמית:

שלב 1 - שאלות לבחינה עצמית

צרכים פיזיולוגיים.

• מזון:
1. האם אתם אוכלים בצורה מסודרת? 
2. האם אתם אוכלים בצורה מאוזנת?
3. האם אתם אוכלים בריא?
• שתיה
1. האם אתם שותים מספיק מים?
2. כמה שתיה ממותקת אתם שותים ביום?
3. כמה קפה אתם שותים ביום?
• שינה:
1. האם אתם ישנים מספיק שעות?
2. האם אתם קשובים לגוף שלכם בנוגע לאיכות השינה?
3. האם אתם ישנים בשעות קבועות?
4. האם אתם מרגישים עייפים ובכל זאת ממשיכים לעבוד/ לנהוג/ לבלות?
• פיסי:
1. האם אתם מבצעים פעילות גופנית כלשהי?
2. האם אתם מעשנים?
3. האם אתם עושים משהו באופן קבוע למרות שאתם יודעים שהוא עלול להזיק לבריאותכם?

נכון, אף אחד לא מושלם ויחד עם זאת, תשובות על השאלות הללו אמורות לספק לנו תמונה די ברורה עד כמה אנו קשובים לצרכים הפיזיולוגיים שלנו ועד כמה אנחנו ממלאים ומספקים אותם.

שלב 2 - שאלות לבחינה עצמית

ביטחון אישי.

• כלכלי:
1. האם אתם חוסכים ליום סגריר?
2. מתי בדקתם לאחרונה את תוכנית הפנסיה שלכם?
3. האם אתם ממקסמים את רמת ההכנסה שלכם?
• איכות חיים:
1. האם אתם פועלים בהתאם לערכים שלכם כלפי עצמכם וכלפי הסביבה?
2. האם אתם מנהלים שגרת חיים קבועה?
3. האם אתם נוטלים סיכונים מחושבים?
4. האם אתם מסמסים בזמן נהיגה?
• מטרות:
1. האם אתם דואגים לביטחון המשפחתי לטווח ארוך?
2. עד כמה אתם נוטים לבחור הנאות רגעיות ע"ח מטרות לטווח ארוך?

הקשבה לעצמנו בהיבט של ביטחון אישי זו התבוננות על מה משרת אותנו לטווח ארוך. האם הפעולה שאני עושה מקדמת אותי או מותירה אותי במקום? הקשבה כזו ממוקדת תמיד במבט קדימה תוך כדי הבנת ההווה ולמידה מהעבר. לכולנו מגיע איכות חיים ויחד עם זאת, האם שאלנו את עצמנו מה זו האיכות הזו? האם יציאה לחופשה, קניית בגד או מוצר חשמלי סופר פרימיום באמת מעלה את איכות החיים או מונעת ממני לעשות פעולות אחרות שיעניקו משמעות לחיי (עוד על משמעות בהמשך המאמר).

שלב 3 - שאלות לבחינה עצמית

• הצורך בחברות:
1. מהי חברות בעיניך?
2. מה את/ה מוכן לעשות כדי להימצא בחברה?
3. כשאני לבד אני מרגיש….?
• הצורך באהבה:
1. מהי אהבה בעיניך?
2. אני מרגיש אהוב כש….?
3. עד כמה אני אוהב/ת את עצמי?
4. מה עשיתי לאחרונה כדי להוכיח לעצמי עד כמה אני אוהב/ת את עצמי?

המין האנושי הוא יצור חברתי. אנחנו צריכים חברה כדי להתקיים. מעטים האנשים שיכולים להסתדר לבד לאורך זמן מבלי להיות בקשר עם אנשים אחרים. לא לחינם, אחד העונשים הקשים בעבר ובהווה היא לשלוח אסיר לבידוד, מבלי היכולת לתקשר עם איש. יחד עם זאת, האם אנחנו משלמים מחיר עבור הקשרים החברתיים הללו? עד כמה אנחנו מוותרים על עצמנו כדי לזכות בקשרים עם אחרים? עד כמה אנחנו קשובים לערכים שלנו ומציבים גבולות לנו ולסביבה? האם ברורים לנו הקווים האדומים אותם לא ניתן לחברה, למשפחה או למושא האהבה לחצות? במילים אחרות, עד כמה אנחנו קשובים לצרכים שלנו ועד כמה אנחנו מוכנים להקריב אותם, עבור הזולת.

אני רוצה להרחיב קצת על "הקרבה". 

כל פעם שאנחנו נותנים לאחר תוך כדי ביטול עצמי, אנחנו מקריבים את עצמנו.

הקרבה כזו, אומרת בעצם לצד השני: "אני לא חשוב והצרכים שלך, חשובים לי יותר מאשר הצרכים שלי בעצמי". אם המסר הוא "אני לא רואה את עצמי", כיצד נוכל לצפות שהצד השני יראה אותנו? 

ממצב כזה, בסופו של דבר, כולם סובלים. אם אנחנו עושים עבור אחרים, גם אם זה כביכול מרצוננו החופשי, והתוצאה היא חוסר הערכה, אנחנו נדאג לגרום לצד השני לשלם. התחושה שיש לנו במקרים שאנחנו עושים ולא זוכים להערכה היא תסכול, עלבון וחוסר אונים. תחושה כזו גורמת לנו לסבל והתגובה שלנו בדרך כלל תהיה אלימה - כעס, ריב, פאסיב אגרסיב ועוד דרכים נוספות שמטרתן הסופית היא להוכיח לצד השני: "אם לא התייחסת אלי קודם, תשלם עכשיו".

שלב 4 - שאלות לבחינה עצמית

• כבוד, הישגים והערכה:
• האם מסלול הלימודים או הקריירה שלך נבחר מתוך אחד השיקולים הבאים:

1. להוכיח שאני מספיק טוב
2. להוכיח שאני אהוב
3. להוכיח שאני שווה
4. לקבל הערכה חיצונית
5. לקנות לעצמי מקום 
6. להוכיח שאני חכם
7. להראות שאני יכול
8. להערכה עצמית גבוהה יותר

אם עניתם על אחת מהשאלות הללו באופן חיובי, סימן שהמוטיבציה שלכם לבחירת הקריירה היא חיצונית ואינה מחוברת לצרכים האישיים שלכם. המוטיבציה הזו היא בעייתית. כל עוד אנחנו זוכים להערכה והכבוד להם ציפינו מהסביבה, אנחנו מרגישים טוב. אולם, כאשר הפידבק מפסיק לעלות בקנה אחד עם הציפיות שלנו, אז מתחילה האכזבה והתסכול עולה.

• קריירה / לימודים:

1. מה הסיבה שבחרת את הקריירה שלך?
2. האם העבודה תואמת את הערכים שלך?

האם הלימודים והקריירה תורמים לתחושת המשמעות של חיינו ותואמים את הערכים שלנו (עוד על ערכים במאמר בקישור) או שהסיבה להם נעוצה מתחושה של מחויבות לגורם חיצוני? (משפחה, הורים, חברים, סביבה תרבותית).

שלב 5 - שאלות לבחינה עצמית

בשלב הזה מאסלו מדבר כאמור, על הגשמה עצמית. כדי להגיע לשלב הזה, עלינו להשלים ראשית את כל השלבים הקודמים. אולם, מה זה בעצם ה"הגשמה העצמית" הזו? האם יש משהו ספציפי שאם אדע מה הוא ואשכיל לבצע, אגשים את עצמי? האם השאיפה הזו להגשמה עצמית היא ריאלית? ובכלל, מי קבע מה זו ההגשמה הזו?איך אדע מה זה הדבר הזה?

המושג "הגשמה עצמית" מזכיר לי מאוד משהו שאמרו לי המורים בבית הספר (בעיקר בימי הורים): "לילד יש פוטנציאל וחבל שהוא לא מגשים אותו". כילד, המשפט הזה רק בלבל אותי יותר וחיזק אצלי את תחושת התסכול. כילד, הבנתי את המשפט הזה כך: "המורים וההורים שלי רואים משהו שיש בי ואני לא מצליח להשיג. לי בעצמי, אין מושג קלוש מה הוא הפוטנציאל הזה. אם כך, אז כנראה שאני דפוק".

במקום המושג הזה, אני רוצה להציע מושג חדש - "להמציא את עצמי". במקום למצוא משהו שמישהו אחר יצר, יש לי את ההזדמנות להחליט מה או מי אני רוצה להיות, מה אני רוצה לעשות, ולעשות את זה. הקטע הטוב הוא, שאני יכול להמציא את עצמי מחדש, כל פעם, כמה פעמים שאני בוחר. להמציא את עצמי מעביר את השליטה בחיים לידיים שלי.

לסיכום

פירמידת הצרכים של מאסלו מתארת מצב טבעי ונתון לפסיכולוגית האדם. אולם, התאוריה שלו, אינה מלמדת אותנו, כיצד עלינו לפעול בחיים כדי להגיע לשלב 5 או כיצד נבין מה הוא ה"פוטנציאל" הזה כדי שלא נרגיש "דפוקים".

כמו מאסלו, גם אני מאמין, שבתור אדם, אנחנו חיה חברתית וכדי להגשים את כל הצרכים שלנו ברמה הגבוהה ביותר, אנחנו צריכים (לא בוחרים, צריכים) לתת. ולכן, לאחר שהשגנו את השלב ה 5 בפירמידה עלינו להקשיב לגורם נוסף מלבד לעצמי, עלינו להקשיב לזולת. להבין מה הצורך שלו ואם אנחנו יכולים, להעניק לו מהיכולות שלנו. אני משוכנע כי אם רק נשאף, נכוון ונפעל, נוכל להגיע לשם ואז, העולם יהיה מקום הרבה יותר טוב. עולם המכוון הקשבה וקצת פחות אינטרסים.

עמית ליאור
מאמן רגשי להשגת תוצאות
אישי ועסקי
ומאמן בכיר לפיתוח ביטחון עצמי
055-8807928
almotivator1@gmail.com
https://www.facebook.com/almotivator1/